האותיות במסורת היהודית משמשות גם כמספרים. אם סופרים מהכיוון של האלף יו"ד
היא האחרונה בעשרת המספרים המקוריים, היא העשירית או העשר, אבל אם סופרים מהכיוון של
יו"ד היא הראשונה. היא האחד. בספירה הראשונה
אין לפניה מספר, אלא אם רוצים להחשיב את האפס כמספר, אבל בספירה השנייה יש לפניה תשעה
מספרים.
אפשר להציג את שתי האפשרויות האלה גם כשעשרת
המספרים מסודרים בצורת מעגל. פעם אנו סופרים עם כיוון השעון ופעם נגד כיוון השעון.
כך שלשאלה של ספר יצירה (משנה ו) יש תשובה
חלקית: "ולפני אחד מה אתה סופר?"... תשע. מעניין שבגימטריה סכום האותיות
מ"ם וה"א הוא תשע [מ"ם היא ארבע וה"א היא חמש].
כך שיש ליחסים שבין עשר ותשע חשיבות
מיוחדת.
אז הנה מראה במספרים שמתחבר לסוגיה זאת:
1+9=10
2+2.9=20
3+3.9=30
4+4.9=40
5+5.9=50
6+6.9=60
7+7.9=70
8+8.9=80
9+9.9=90
10+10.9=100
וכן הלאה
וגם
10 הוא ההופעה השנייה של אחד וסכום הספרות
של 10 הוא אחד.
19 הוא ההופעה השלישית של אחד וסכום הספרות
שלו אחד.
19 בא אחרי 18 שסכום הספרות שלו 9
וכן:
28 = 1
27 = 9
37 = 1
36 = 9
46 = 1
45 = 9
וכן הלאה
אבל לפני אחד יש אפס. ולכן יש לפניו עשרה
מספרים.
לאפס יש מקום בין האחד לבין המינוס אחד.
אפס משמעותו אין מקום. במספר מיליון
הספרה הראשונה היא אחת אבל זו שלאחריה מספרת לנו שאין מקום למאות אלפים וזו שאחריה
שאין מקום לעשרות אלפים וכן הלאה.
וגם:
אחרי תשע מתחילים לספור מחדש:
10=1
11=2
וכך עד
18=9
שלאחריו מתחילה ספירה מחדש:
19=1
20=2
21=3
האחד
החדש הוא 19 ולפניו נמצא ה18 שהוא התשע בספירה החדשה
וגם:
1=10/10
ולפניו
נמצא
9/10
וכך גם
אם מחשיבים את אחד כתשע חלקי תשע, כי אז לפניו נמצא שמונה חלקי תשע
