מאת יצחק בער לווינזון, "בית יהודה",
עמוד 156-157
מאת זאב ברקן = ההתבוננות שלי במספרים מבוססת על דברים שלמדתי בסוף שנות השבעים מיוסף ספרא במסגרת קבוצות שארגן בביתו בירושלים. מאז ומעולם מספרים סייעו לאנושות בעניינים מעשיים. היוונים הקדמונים הבינו שהם יכולים לעסוק במספרים גם כאמנות למען האמנות, אך כבר הם השתמשו במספרים, בסופו של דבר, לצרכים מעשיים. למרות זאת, האפשרות לעסוק במספרים למען המספרים פתוחה בפני כולם, ויופיין של התגליות שנתגלו עד היום, גם של אלה שניצלו אותן לצרכים מעשיים, לא התעמעם.
מאת יצחק בער לווינזון, "בית יהודה",
עמוד 156-157
הצורות בגיאומטריה והמספרים בתורת המספרים מבוססים על סדר וחזרה. הבסיס של תורת המספרים הוא סדרת המספרים הטבעיים אחד עד תשע. הסדר שלהם הוא סדר עולה. מקבילה להם סדרת הנקודות על גבי קו ישר כאשר הן פרוסות במרחק שווה זו מזו. אותה נקודה חוזרת שוב ושוב, אותו מרחק חוזר שוב ושוב. זה בעצם הבסיס לחשבון הבינארי. הסדר של הנקודות הוא זה לצד זה. על סרגל הזמן הסדר שלהן הוא זה אחרי זה. תשע נקודות על גבי קו מקבילות לתשעת המספרים היסודיים. אחד הוא הנקודה הראשונה שניים השנייה וכן הלאה. הנקודות על הקו הן צורה של המספרים היסודיים. מספרים משולשים הם נקודות שיוצרות צורה של משולש. כל מספר ניתן לסדר בצורה של משולש. המשולש הוא צורה של המספרים. מספר בריבוע הוא נקודות על קו אורך שמתייחסות לאותו מספר של נקודות על גבי קו רוחב באותו גודל. ריבוע הוא צורה של מספרים.
אומרים שהטבע פועל לפי חוקים מתמטיים.
אבל אולי החוקים המתמטיים פועלים לפי הטבע? אולי הם פועלים לפי הגיאומטריה? אולי
הם פועלים על פי חוקי המחשבה? להגיד שהטבע פועל לפי חוקים מתמטיים נשמע לי כמו
יציאה של מישהו מוגבל. המוגבלות היא דבר מעולה להתנהגות האוטומטית. קחו למשל את
תופעת הקווים המקבילים. אנחנו נוטים אוטומטית לסווג אותם כתופעה גיאומטרית. אבל
במספרים יש לכל אחד על הקו של היחידות אחד מקביל על הקו של העשרות. ומה עם המשל
והנמשל? התקבולת המקראית? החרוז בשיר? שלבי הסולם? קווי מעבר החציה? הפזמון החוזר?
ההד? ולמה להיתקע בממד של הקו אם יש בממד של הנקודה אישונים מקבילים, ואם יש בממד
של השטח תקרה ורצפה, וכריכה קדמית ואחורית?