אחד מבטא עצמו כשלוש וכשש

מספרים וקבלה מאת אלי בנאקוט
 = = = = = = = = = = = = =
אחד מבטא עצמו דרך שלוש ושש. המספר שלוש נתפס מחשבתית כנקודה עובָּרית - ״תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא״ - בתרגום הזהר: מאחד יוצאים שלושה, שלושה מתקיימים באחד.

המספר שש נתפס מחשבתית כקו. קו ניתן למדידה - ״וימד לה שש שערים״ נאמר במגילת רות. קו מייצג אימפולס תחום אבל בשפע, ואילו נקודה מתקשרת לעולם הצמצום ולמעגל חסר גבולות. בקו תחום אחד ניתן לספור ששה מרכיבים: נקודת התחלה - אחד, קו - שניים, נקודת סיום - שלוש, כשסופרים אותם הלוך וחזור זה שש.

במובן אחר שלוש מתקשר לממד הזמן ושש לממד המרחב. זמן: עבר, הווה, עתיד = שלוש. מרחב: קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה, למעלה, למטה = שש. זמן איננו מוחשי כמו המרחב. ממד הזמן אמנם כולל בתוכו את מה שעבר מה שהווה ומה שעתיד להיות, אבל בפעל מדידת הזמן באמצעות שעון כרונולוגי נעשית דרך השתברותו לתוך ממד המרחב. זמן במהותו אינו ניתן למדידה, זמן ביסודו הוא הווה מתמשך או משך. בחלום יעקוב המלאכים שעולים ויורדים מתקשרים עם המספר שש ועם מהות הקו, סולם מלשון לסלול את הדרך, מלאכי אלוהים מזוהים עם הסולם. אלוהים = הטבע - עולם התופעות המשתנה תדיר, ואילו יהוה הניצב בראש הסולם הוא הוויה, זה שהווה, זה שהוא משך צרוף.

מה ההבדל בין שינוי להוויה? שינוי נמדד בזמן, זמן כרונולוגי נשען על שינויי צורה. בשינוי אנו סופרים או מתרשמים מהשינוי האחרון בלבד, במשך צרוף כל שינויי הצורה באים בחשבון, ממשכים להתהוות, כך שכלום לא נפסד, ודבר אינו הולך לאיבוד.

במשמעות אילן הספירות הקבלי הספירה השלישית - בינה, והספירה השישית - תפארת, מייצגות את אותו העיקרון ברבדים שונים. התפשטות אור החסדים מושרשת בבינה, והוא בא לידי ביטוי בתפארת. לכן, כמובן, ניתן לומר שבינה היא ת״ת של ראש, ותפארת היא בינה של גוף. אור החסדים הנובע מן הבינה מתואר כמה שעושה לבוש לאור החכמה. החכמה לא יכולה להתגלות אלה אם כן היא מלובשת בחסדים וגבורות, משמע בגוף. לפי אשל״ג עשר הספירות של אור החכמה שהם כח״ב וזו״ן מתחלקים לתת חלוקה שהם ה’ פרצופים של אור החסדים. היות שהבינה במהותה דוחת את אור החכמה וחושקת באור החסדים יש לה פנים לכאן ולכאן. הבינה היא אמנם במהותה ראש, אבל היא גם גוף מתוקף ייחוסה לאור החסדים ולז״א. הז״א עצמו הוא התפשטות החסדים של אימא עליונה שהיא הבינה. לכן ה’ חסדים של גוף מתחלקים אף הם לכח״ב ולזו״ן: חסד הוא כתר של גוף, גבורה היא חכמה של גוף, ותפארת הוא בינה של גוף. ובהמשך נצח והוד הם זו״ן של גוף.

אם נחזור למבט המספרי הספקולציה הזו של אשל״ג מתחזקת כאשר אנו סופרים את המספרים אחד שלוש ושש כשלושת המילויים הראשונים ( מילוי המספר, כהגדרה, הוא אוסף המספרים עד למספר עצמו כולל המספר) כעת אם אנו סופרים את שלושת המילויים הראשונים כמילוי של המילוי, שלוש הוא שש - 1 + 2 + 3 = 6, ושש הוא עשרים ואחד - 1 + 2 + 3 + 4 + 5 + 6 = 21. כתר נשאר כתר, חכמה נעשית בינה ובינה נעשית תפארת.

הערה של זאב ברקן

המסורת היהודית מתייחסת אל האות יו"ד כאל נקודה. האות יו"ד ערכה המספרי עשר. בגימטריה בספירה המצומצמת עשר הוא אחד. יו"ד היא המספר העשירי אם סופרים מאל"ף, אבל היא המספר הראשון אם סופרים מיו"ד לאל"ף. שם האות ו"ו (וו, מתלה) משמעותו קו. משמעות זו תואמת גם את צורתה הגרפית של האות ו"ו, כי היא נראית כמו מסמר שתולים עליו דברים.

הערה להערה מאת אלי בנאקוט

היו"ד כנקודה שערכה המספרי עשר נספרת לראשונה כמילוי של הארבע, והיא גם אוסף שלושת המילויים הראשונים 1 + 3 + 6 = 10.

במובן הקבלי היא מתקשרת לעולם העקודים, ושם נאמר שכל עשר הספירות היו עקודים בכלי אחד לבלתי הבחן בין אור לכלי.

הערה להערה להערה מאת זאב ברקן

בבראשית לא, י-יא מופיעה המילה "עקודים" בסמיכות למילה "נקודים" (שמקורה כמובן במילה "נקודה"):

וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים.

הערה מאת אלי בנאקוט

כן , אלה עניינים שדורשים עיון מעמיק. מכל מקום הרח״ו מתיחס לספירות העקודים גם מלשון ״ויעקוד ( אברהם ) את יצחק״. ככלל העקודים כל מה שקדם לשיבוש ולשבירה. הנקודים מלשון נקודה - עולם השבירה ומיתת המלכים. ברודים עולם התיקון והתמורה של החלק שהשתבש ויצא מאיזון.