הגר"א גילה שהמספר פאי מתחבא במשנה השנייה
של ספר יצירה.
הגר"א כתב בפירושו לספר יצירה:
"בשלשים
ושתים, כמו שמפורש במשנה ב' [בספר יצירה] "עשר ספירות" וכו' "ועשרים
ושתים". והם [ה-32] במספר הקו הסובב לאלכסון-עשרה. ונחלק לעשר וכ"ב, לפי
שמחלק העשר של האלכסון לג' אמות וז' כפולות. ולשבע - ההיקף הוא כ"ב; ולג' - ההיקף
עשר".
כלומר, עיגול שקוטרו 7 הוא בהיקף של 22 (בקירוב(
עיגול שקוטרו 10 הוא בהיקף של 32 (בקירוב(
לפיכך יש התאמה בין היחס של קוטר העיגול להיקפו
לבין היחס שבין שבע אותיות (כפולות) לבין 22 אותיות האלף בית, ויש התאמה בין 10 אותיות
(אמות וכפולות) לבין 32 נתיבות החכמה, ובין יחס שלש האמות לבין העשר.
יוצא שצורות גיאומטריות מספרים ואותיות הם ביטויים
שונים לדבר אחד, כמו שבמכניקת הקוונטים החלקיק והגל הם ביטויים לדבר אחד, וכמו שבן
אדם יכול להיות זכר או נקבה.
הגר"א בעצם שואל כאן את עצמו אם המספר של המספרים הוא שרירותי או
מקרי, ואם המספר של האותיות הוא שרירותי או מקרי. תשובתו היא שיש הכרח מתמטי שמספר
המספרים יהיה עשרה ושמספר האותיות יהיה 22, כי אם היו, לדוגמה, תשעה או אחד עשר
מספרים לא היה מתקיים היחס שבין קוטר המעגל להיקפו, ואם מספר האותיות היה, לדוגמה,
21 או 23 לא היה מתקיים היחס שבין קוטר
המעגל להיקפו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה