ב"ספר יצירה" (משנה ג) מופיע משפט קשה
להבנה:
"עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר
ולא אחת עשר, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב
יוצר על מכונו".
כאשר מסדרים את המספרים בעשרה טורים המשמעות של אחד
עשרה היא "האחד שמעל לעשר", ושל שנים עשרה - השניים שמעל לעשר...
אבל כאשר מסדרים את המספרים בתשעה טורים המשמעות
של עשר היא האחד שמעל לתשע, וסכום הספרות שלו אחד. אחד עשרה הוא ההופעה השנייה של
שניים וסכום הספרות שלו שניים. הסידור בתשעה טורים מאפשר להבין מחיבור הספרות של
מספר כלשהו מהו המספר המקורי שממנו הוא נובע (או "מתגלגל"), שהרי כל המספרים
החל מעשר הם העתקים של תשעת המספרים הראשונים.
מחבר ספר יצירה לא מתרשם מחיבור הספרות שמעיד על
מקור ההעתקים. הוא גם לא מתרשם מזה שהמספר עשר אינו מספר מקורי אלא העתק של המספר
המקורי אחד. הוא משוכנע, ומנסה לשכנע אחרים, שהסדר הנכון של המספרים הוא בעשרה טורים
ולא בתשעה ולא באחד עשר.
-
-
אנחנו סופרים תשע יחידות, תשע עשרות, תשע מאות, תשעה
אלפים, תשע רבבות, תשעה מאות אלפים, תשעה מיליונים וכן הלאה.
אילו היינו מתירים לעשר להיות מספר מקורי היינו
נאלצים להוסיף לרשימת המספרים המקוריים גם את המאה ואת האלף, את הרבבה ואת
המיליון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה