הצבע האפור כהמחשה למספר חמש

המדע מגדיר חושך כהעדר אור, אבל באותה מידה ניתן גם להגדיר אור כהעדר חושך.

אור וחושך הם ניגודים.

בגלל שחושך מזוהה עם שחור, והניגוד של שחור הוא לבן - אין לנו ברירה אלא לזהות את האור עם לבן.

שחור ממחיש את המספר אפס. ממנו נובעים כל שאר המספרים. לבן ממחיש את המספר אחד. כל מספר הוא הסכום של אחדיו, ואחד מופיע בכל מספר כמו שהאור מופיע בכל צבע.

ערבוב של לבן ושחור, של חושך ואור, מוליד את הצבע האפור.

הצבע האפור ממחיש היטב את האחדות של הניגודים שחור ולבן בפרט ואת אחדות הניגודים בכלל.

האפור הוא לא שחור ולא לבן ובו זמנית הוא גם שחור וגם לבן. אם נחסר מן האפור את השחור נקבל לבן. אם נחסר מן האפור את הלבן נקבל שחור.

האפור הוא בעצם השלם שהאור והחושך הם חצאיו. אולי זו הסיבה לכך שבעיני רבים (ואני ביניהם) הבטון נראה יפה כל כך.

בין האפס לאחד יש את החצי, שהוא, בתור שבר עשרוני, 0.5, אבל בין תשעת המספרים הטבעיים הראשונים, החצי הוא החמש שבתשע, כאשר מימינו ארבעה מספרים ומשמאלו ארבעה מספרים.

מנקודת מבט שונה ניתן לראות שהעשר שעליו, בנויים כל שאר המספרים, מורכב מזוגות של ניגודים משלימים. ממש כמו שהירוק משלים את האדום, הכתום את הכחול, והצהוב את הסגול - האחד משלים את התשע, השניים את השמונה, השלוש את השבע, הארבע את השש, והחמש את החמש. החמש הוא יוצא דופן כי בן הזוג שלו שווה לו, בעוד שכל שאר הזוגות בנויים מגדול וקטן, שהם ניגודים. למעשה אפור הוא הצבע היחיד שאין לו צבע משלים.     

בהקשר זה ניתן לפרש שאדם הראשון נברא כמספר עשר, ונוסר לשני חצאים, גב אל גב, כאשר בגימטריה חמש הוא גב:
"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון - אנדרוגינוס בראו ... אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גבים - גב לכאן וגב לכאן".(בראשית רבה פרשה ח , סימן א).

ניתן להמשיך את ההקבלה בין אחד (לבן) אפס (שחור) וחמש (אפור) גם לגבי שאר צבעי היסוד: הצבעים הקרים, הקרובים לחושך, נפרסים בין החושך לבין האפור; ואילו הצבעים החמים, הקרובים לאור, נפרסים בין האור לבין האפור. יש בחלוקה הזאת גם מעין צדק פיוטי, כי האור מפיץ גם חום, ובחושך הטמפרטורה יורדת ונעשה קר, במיוחד במדבר.