המרחב מורכב משלושה ממדים: אורך, רוחב ועומק. ממדים אלה צורתם צורת קו, וניתן למדוד אותם באמצעות מספרים. אותו קו שמשמש בתפקיד של אורך יכול לשמש גם בתפקיד של רוחב או עומק. במילים אחרות: שלושת הממדים אינם אלא דבר אחד שיש לו שלושה שמות. כדי לבנות גוף הנדסי דו ממדי או תלת ממדי, כמו ריבוע וקובייה, די לנו בקו, אבל כדי לבנות עיגול אנחנו חייבים להשתמש גם בנקודה, שעליה נעמיד את אחת מרגלי המחוגה. הנקודה מופיעה אמנם בגופים ההנדסיים בעלי הצלעות הישרות, אבל היא מופיעה בהם כתוצאת לוואי של מפגשי הקווים ולא כמרכיב חיוני בבנייה.
הפיתגוראים ייחסו חשיבות רבה לתפקיד של הנקודה ושל הקו בבריאת העולם. הם הכינו לעצמם מעין לוגו שנקרא טטרקטיס, שבו הם נשבעו. היו בו עשר נקודות מסודרות בארבע שורות, שיצרו צורה של משולש. בשורה הראשונה - נקודה אחת, בשנייה- שתיים, בשלישית - שלוש, וברביעית - ארבע:
*
* *
* * *
* * * *
הפיתגוראים התייחסו אל תשע הנקודות שמתחת לקדקוד הטטרקטיס בתור שלושת הממדים.
שתי הנקודות ייצגו את האורך, שלוש הנקודות את האורך והרוחב (אורך ורוחב יוצרים שטח)
ארבע הנקודות את האורך הרוחב והעומק (שיוצרים נפח כאשר נקודה אחת תלויה מעל לשלוש הנקודות האחרות). ראוי לציין שהנקודה שבקדקוד הטטרקטיס כבר יוצרת משולש עם שתי הנקודות שמתחתיה, ודי בנקודה זו ביחד עם עוד נקודה כדי לשרטט עיגול.
גם חכמי הקבלה הדגישו את התפקיד המרכזי של הנקודה ושל הקו בבריאת העולם: בספר יצירה מוזכרים ששה כיוונים, שיוצרים את החלל התלת ממדי, ובמרכזם נקודה שמאחדת אותם. לכל קו יש שני כיוונים משלו: "... מעלה ומטה, מזרח ומערב, צפון ודרום... והיכל הקודש מכוון באמצע והוא נושא את כולם" (פרק ד, משנה ד'). כלומר, המרחב מורכב משלושה קווים שיש להם ששה כיוונים, ובמרכזו של המרחב יש נקודה אחת שמאחדת את ששת הכיוונים של שלושת הקווים, שהם, כאמור לעיל, קו אחד.
וכך גם בזוהר: בראשית היא נקודה שנקראת ראשית (דף טו ע''א), שהתפשטה לכל הכיוונים בצורת קו: "ויֹּאמֶר אלֹקִים יקָּווּ המַּיִם וְגו' בְּאֹרַח קַו לְמֶהֱוֵי בְּאֹרַח מֵישָׁר" (דף יח ע''א).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה