הפירמידאים רצו להנחיל לאנושות תובנה אחת, שנדמה היה להם שקל יהיה
לאבד אותה בחלופי העתים: שהאבן הראשונה, האחת, היחידה, זאת שנמצאת בראש הפירמידה,
כמו שהמלך נמצא בראש הממלכה, תלויה בכל האבנים האחרות, ואם הפירמידה תזדקן, תתמוטט
ותתפרק, איש לא יוכל להבחין בינה לבין חברותיה.
חלפו אלפי שנים. המסר של הפירמידאים נשכח. באו הפיתגוראים, והוכיחו
בהוכחות שאינן ניתנות להפרכה, שהאחד הוא מלך המספרים, שכל המספרים בנויים ממנו
ועליו, ושהוא אינו תלוי לקיומו באף אחד מהם.
חלפו אלפי שנים. ההיגיון שעליו נשענו ההוכחות של הפיתגוראים התמוטט. ערבי
עבר על גמלו ליד הפירמידות בדרכו מקהיר אל ביתו שבכפר, הצביע על הפירמידה, ואמר
לבנו הקטן: תראה את האבן הזאת שבראש הפירמידה, איך היא נשענת על מיליוני האבנים
שמתחתיה, וכשתגדל, תספר את זה לבתך.
שני המטים נכונים. רק שניהם יחד - מתארים את העולם.
השבמחקמבט אחד הוא אידיאי, והשני מציאותי. לא אחד מהם הוא ה-'נכון'.
מכאן, שיסוד העולם הוא שנים.