הנקודה היא הצורה של האחד, הקו של השניים, המשולש של השלוש, הריבוע והמרובע
של הארבע, המחומש והפנטגרמה של החמש, המשושה והמגן דוד של השש.
ישנם שלושה סוגים של קווים ישרים: אורך רוחב ואלכסון. כאשר הם חוצים
אלה את אלה הם יוצרים צורת כוכב של ששה קדקודים, שבמרכזו נקודה. הנקודה הזאת היא הצורה
של השבע. אם תדמיינו לעצמכם את ששת הקווים של הכוכב כחישורים של גלגל, ואת
הגלגל כשהוא מסתובב לאט, תראו בברור שהנקודה העליונה מחליפה את זו שמתחתיה, וזו
שמתחתיה את זו שמתחתיה, אבל אף נקודה לא יכולה להחליף את הנקודה שבאמצע, את השבע.
זאת ועוד, גם אם הגלגל מסתובב במהירות הנקודה השביעית תמיד נחה [1]. זה המראה שראה מי
שכתב את סיפור הבריאה המקראי. השבת היא התגלמות המספר שבע, היא שונה בסוגה משאר
המספרים. זה גם מה שראו הפיתגוראים. הם אמרו שהשבע לא נולד מאב ואם אלא הגיע
למציאות מוכן, כמו אלת המלחמה אתנה שקפצה לבושה וחמושה ממוחו של זאוס. כי מבין עשרת
המספרים הראשונים העשר נולד מהחמש, התשע - מהשלוש, השמונה - מהשניים, השש – מהשלוש.
[1]
כך גם מתאר פילון האלכסנדרוני את המספר שבע:
"for that which neither begets nor is
begotten remains motionless; for creation takes place in movement, since there
is movement both in that which begets and in that which is begotten, in the one
that it may beget, in the other that it may be begotten. There is only one
thing that neither causes motion nor experiences it, the original Ruler and
Sovereign" (Philo, ON THE CREATION, XXXIII)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה