המסע מאחדות לריבוי

מספרים הם תופעה מופשטת ומסתורית. ראיתי שיש להם יופי דיוק ותמצות כמו לפרח, אבל לא הבנתי מה הסיפור שלהם, מה המשמעות שלהם, מדוע הם מופיעים בסדר שבו הם מופיעים, ומדוע נדמה שכל מספר הוא במקומו הנכון, ואי אפשר להעלות על הדעת שיופיע במקום אחר, שהרי אז כל השיטה המספרית תתמוטט.

האחד אינו ניתן לחלוקה, תחשבו על נקודה, שהרי אין לה אורך שניתן לחלק. הוא גם התחלה ויסוד.

השניים הוא חלוקה של האחד. תחשבו על קטע של קו. בין שתי נקודות הקצה תמיד אפשר להניח נקודה שמחלקת אותו לשני קטעים. תחשבו על הרבייה של האמבה. גודלה כעשירית מילימטר, והיא מתחלקת לשניים בלי סיוע של בן זוג. השניים הוא אבי הניגודים, וניגודים יכולים להילחם זה בזה או להשלים זה את זה. תחשבו על זכר ונקבה.

השלש הוא איחוד של הניגודים. תחשבו על הורים ועל צאצאיהם... על משפחה.

ארבע הוא אבי הקבוצות. הוא משכפל את המבנה היסודי של המשפחה פי מיליארד.

בארבע מסתיימת הספירה, כי ארבע הוא עשר ויש רק עשרה מספרים מקוריים. העשר עצמו הוא הופעה שנייה של האחד (באמצעות הוספת תשע), האחד עשרה הוא הופעה שנייה של השניים (באמצעות הוספת תשע)... העשר הוא חיבור של האחד עם השניים השלש והארבע. תחשבו על בעל חנות מכלת שעובר אתכם על רשימת המצרכים. לא משנה לו איזה מצרכים קניתם, הוא סופר רק כמה יחידות לקחתם מכל מצרך. עשר הוא אבי השיטה העשרונית, שמאפשרת חישוב של הריבוי לגדליו השונים.  

לכאורה המסע מן האחד אל הארבע, שהוא מסע מן האחדות לריבוי, לא היה צריך את שלבי הביניים של השניים והשלש, אבל בגלל שהאחדות והריבוי הם ניגודים, הם שניים, ושניים יכולים לא רק להשמיד זה את זה אלא גם לברוא דבר חדש, צאצא, שאינו זהה לאביו ואינו זהה לאמו, אבל הוא בא מהם, ובבוא יומו הוא עצמו הופך ממשוכפל למשכפל, לחוליה בשרשרת של נצח.