אריסטו בחלק השני של ספרו מטפיזיקה, בפרק השמיני, מתייחס לבריאת
המספרים לפי שיטתם של הפיתגוראים: (תרגום
שלי)
"בריאת המספרים היא תמיד בריאה של מספר זוגי
או של מספר אי-זוגי... כאשר 1 נוסף למספר זוגי, מיוצר מספר אי-זוגי...כאשר 2 מכפיל
מספר אי- זוגי נוצר המספר הזוגי... אז איך זה חל על היחידות של המספר שלש? אחת מהן היא אי-זוגית. אבל אולי בגלל זה הם נותנים
לאחד עצמו את המקום באמצע במספרים אי-זוגיים"... אבל אם כל אחת משתי היחידות מורכבת הן מהגדול והן מהקטן, מהשוויון, איך
יהיה 2, שהוא דבר אחד, מורכב מהגדול ומהקטן?... [ובהמשך] לכן הם מזהים את האי-זוגי
עם האחד".
וכך זה נראה: בכל מספר אי-זוגי יש אגף אחד שהוא ארוך (שחור) ואגף אחד שהוא
קצר (אפור), אבל האחד שבאמצע הופך את הארוך והקצר לשווים באורכם.
ההסבר הזה מניח שמי שמייצרים את המספרים הם העקרונות של גדול וקטן ושל
השניים שהוא עיקרון הכפל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה