מי שחג מעגל במחוגה נעזר בנקודת המרכז של
המעגל. נקודה זו איננה חומרית, איננה מדידה, ואיננה ניתנת לחלוקה. בניסוח של אלה שמייחסים
את החומריות והמוחשיות לאדמה, ואת הרוחניות והמופשטות לשמים - היא שמיימית. מי שמה
שמעניין אותו בחיים זה מגע עם המופלא, כמו הפיתגוראים, יכול לחוג מעגלים באופן מודע
מן הרגע שבו הוא קם ועד לרגע שבו הוא נרדם.
הפיתגוראים היו חברים בכת דתית, לא באקדמיה.
הם גילו דברים במספרים לא בגלל ההשלכות המעשיות של תגליותיהם על המדע ועל הארכיטקטורה,
אלא בגלל שקל לחוות באמצעות המספרים את אחדות ההוויה.
הם הורישו לנו את המספר המשולש בגלל שהוא
מכיל את כל המספרים שקדמו לו. הארבע מכיל את השלוש, השניים, והאחד וסכום מרכיביו הוא
עשר. כל מספר מעיד על נקודת המוצא, כמו מפה שמצויר עליה מסלול המסע. נקודת המוצא של כל מספר היא האחד, שהוא, בשפה הגיאומטרית,
נקודה.
באופן דומה כל מספר חלקי עצמו הוא אחד,
והוא מצביע על כמות האחדים שמרכיבים אותו.
השורה התחתונה בכל מה שנוגע לתגליות של
הפיתגוראים במספרים היא שהם היו, כמו כל מאמין מונותיאיסטי, משוגעים לדבר אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה