כאשר למדנו את תורת המספרים אצל יוסף
ספרא הוא הזהיר אותנו שוב ושוב לא לנסות להפיק משמעויות מן המספרים.
הפיתגוראים לא חששו להפיק משמעויות מן
המספרים. הם ייחסו לכל אחד מעשרת המספרים הראשונים כמה וכמה משמעויות. לדבריהם האחד
הוא אור ואפולו והשניים הוא חושך וחוצפה; השש הוא מספר הנישואין ומספר מושלם,
וכיוצא באלה.
לאחרונה נתקלתי במדרש, שחובר במאה השלוש
עשרה, שמייחס לתופעת המספרים המשלימים משמעות של התבוללות ואי- התבוללות.
הנוסח שמופיע במדרש עצמו די קשה להבנה
לקורא בן ימינו, ולכן אקדים ואסביר כי העשר, שעליו בנויים כל שאר המספרים, מורכב
מזוגות של ניגודים משלימים: האחד משלים את התשע, השניים את השמונה, השלוש את השבע,
הארבע את השש, והחמש את החמש. החמש הוא יוצא דופן כי בן הזוג שלו שווה לו, בעוד
שכל שאר הזוגות בנויים מגדול וקטן, שהם ניגודים.
באותו אופן המאה מורכב מזוגות של
ניגודים משלימים: העשר משלים את התשעים, העשרים את השמונים וכן הלאה, ורק החמישים
יוצא דופן כי בן הזוג שלו שווה לו.
בגימטריה ה"א היא חמש ונו"ן
היא חמישים. המילה "הן" מורכבת משתי אותיות אלה. ילקוט שמעוני (רמז תשסח),
תוהה מדוע מופיעה המילה "הן" בראש הפסוק הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן,
וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (במדבר כ"ג, ט')? האין היא מיותרת?
להלן הציטוט במלואו:
"'הן עם לבדד ישכון'. הן בלשון יוונית
אחד אינו מחשבן עם אומה אחרת, תדע לך שהוא כן: חשוב כל האותיות ותמצא כולן יש להן
זוג וה"א ונו"ן אין להם זוג: א' אחד ט' תשעה - הרי עשרה. ב' שנים ח'
שמונה - הרי עשרה. א"ט ב"ח ג"ז ד"ו ה' אין לה זוג, וכן
י"ץ כ"ף ל"ע מ"ס נ' אין לה זוג".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה