הפיתגוראים הצטיינו בשילוב של גאומטריה
עם אריתמטיקה, ונהגו להמחיש את תגליותיהם במספרים באמצעות אבנים קטנות, שנקראו
פסיפוי, ומהן יש לנו את המילה פסיפס. שילוב שכזה, של גאומטריה עם אריתמטיקה ועם אבנים קטנות מופיע גם אצל היהודים בחושן
המקראי שמשלב צורה גאומטרית (ריבוע שצלעו בגודל זרת) עם מספר (שנים עשר השבטים שמיוצגים
באמצעות ארבע שורות של שלש אבנים), ומזכיר ריבוע קסם (אלא שאם היה ריבוע קסם היה
עליו להכיל ארבע שורות של ארבע אבנים).
כמו שהחושן שימש ככלי לתקשורת של העם
עם האל באמצעות הכהן כך גם ריבועי הקסם שימשו בתרבויות שונות כקמיעות, או ככלי
לתקשורת עם העל טבעי.
החושן מופיע בתנ"ך בכתיב חסר
-חשן. חשן בשיכול אותיות זה נחש, שהוא השורש של הניחוש. ניחוש וקסם הם שני סוגים
של ידיעה, ולעתים הם גם מופיעים כמלים נרדפות, כמו בפסוק: כִּי לֹא נַחַשׁ
בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר כג, כג).
דברים אלה מעוררים את השאלה אם החושן
המקראי השפיע על השימוש של הפיתגוראים באבנים כאמצעי עזר להבנת
המספרים, ואם החושן
המקראי השפיע על ריבועי הקסם בתרבויות השונות.
-
תמונה: בול אבני החושן משנת 2012 בעיצוב
של דוד בן הדור. שימו לב שהחושן שעל הבול הוא בצורת מלבן ולא בצורת ריבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה