בדרך
כלל אנחנו רגילים לדמות לעצמנו את המספרים כשהם מסודרים להם לאורך קו, או סרגל,
בזה אחר זה, עד אינסוף. אנחנו רגילים גם לראות מספרים סביב שעון, ולכן אולי ניטה
לדמות לעצמנו את תשעת המספרים הראשונים, המקוריים, שכל האחרים הם חיקויים שלהם,
נצמדים לעיגול. אבל לאור דברי אוקלידס שהאחד הוא נקודה שאין לה אורך, והשניים הוא
קו שאין לו רוחב, נראה לי נכון יותר להחליט שהאחד הוא מרכזו של עיגול, והשניים הוא
בקצה השני של הרדיוס. אחרי ה-2 מופיעים על המעגל המספרים לפי הסדר, עם כיוון
השעון, אבל אחרי התשע הם חוזרים שוב אל האחד, שהוא כעת העשירי, או הגלגול הראשון
של אחד, אחריו בא ה-11, במקום השנים, וסכום הספרות שלו 2, ואחריו ה- 12 במקום
השלוש, וסכום הספרות שלו 3. אחרי ה-18, שהוא תשע בגלגולו השני, חוזרים שוב למרכז
המעגל, שנקרא כעת 19, וסכום הספרות שלו אחד, כי הוא אכן האחד בגלגולו השני.
והתהליך הזה חוזר חלילה ככל שנרצה.
מעניין
לשים לב שבדגם הזה האפס נולד בפעם הראשונה בעשר, ולא לפני האחד. מה שמזכיר את
הניסוח בספר יצירה (פרק א, משנה ו): "עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם
סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת... ולפני אחד מה אתה
סופר".
ולא
רק שאין בדגם הזה אפס לפני האחד, גם אין בדגם הזה אינסוף, כי סופו של כל גלגול
לחזור לאחד, שהוא בו זמנית ההתחלה של הסוף והסוף של ההתחלה. זה שאנחנו קוראים לו
בכל פעם בשם חדש זו לא בעיה שלו- זו בעיה שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה