בסקירות
על תולדות המספרים נוהגים להתייחס אל פעולת החיבור כאל הפעולה היסודית ביותר, כי
האחד, הראשון, "מוסיף" את עצמו לעצמו עד שנוצר אחרון המספרים. אבל
מבחינה היסטורית קרוב לוודאי שהפעולה היסודית ביותר היא פעולת החילוק, כי בתקופה
החקלאית הארוכה שבין תקופת הציידים-לקטים לבין המהפכה התעשייתית, הייתה חשיבות
שקשה להפריז בחשיבותה, לחלוקת האדמה לחלקות, ולקביעת הגבול בין חלקה לחלקה.
אצל
המצרים הייתה למדידת הקרקעות (ולחלוקתן מחדש בעקבות הצפות חוזרות ונשנות של
הנילוס, שמחקו את סימני הגבול) השפעה עצומה על התפתחות הגיאומטריה ותורת המספרים.
היסטוריונים מייחסים את המצאת משפט פיתגורס למודדים אלה, שלמדו ליצור זווית ישרה
באמצעות קשרים בחבל.
מנקודת
המבט של בן תקופתנו קשה להבין מדוע מוקדשים בתנ"ך כל כך הרבה פסוקים
לגבולות השבטים ולנחלותיהם שחולקו לחלקות.
(למילים "חלקה" "חילוק" "מחלוקת" ו"חלק" יש שורש זהה). על חשיבות הגדר, שממנה יש לנו את המילה
הגדרה, ניתן ללמוד מן העובדה שגודר (בונה גדרות) היה שם של מקצוע בתקופת המלכים
(מלכים ב, יב, יג).
אצל
היוונים המונח גיאומטריה משמעו מדידת הארץ, ומדידה זו, יש לשער, נבעה מן הצורך
לחלק אותה לתושביה, ולשמור על גבולות החלקות. אצל אוקלידס, אבי הגיאומטריה, יש
חשיבות עליונה למושגים אחד ונקודה, ששניהם מוגדרים כמה שאין לו חלקים.
ברוס
מקלנן (Bruce
MacLennan) מספר [בפרק השני ("הרציף
והנפרד") בספרו
Word and Flux: The Discrete
and the Continuous In Computation, Philosophy, and
Psychology (2006)]
שהפיתגוראים
קראו לחלוקי הנחל שמהם הרכיבו את המספרים [על מנת להתבונן בהם] " אבני גבול"
ולרווחים שבין חלוקי הנחל קראו "שדות".
המילה היוונית לאבן תורגמה ללטינית למונח TERM
שתרגומו לעברית -"מונח"- ובין שלל המשמעויות שלו- גבול, ציון דרך,
הגדרה. על חשיבותן העצומה של אבני הגבול [Terminus] שבין
החלקות מעיד החוק הרומי שלפיו הזזת אבני הגבול היא עבירה שחומרתה שווה לזו של רצח אב
או גילוי עריות.
טרמינוס האל הרומי ששומר על אבני הגבול
מקור
התמונה: ויקיפדיה באנגלית ערך Term
(ארכיטקטורה)
בראש
טבלת עשרת הניגודים, שמופיעה בכתבי אריסטו, הניגוד שבין המוגבל לבלתי מוגבל, שהוא
הניגוד החשוב ביותר, כי עליו מתבססים תשעת הניגודים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה