בעולם של האפס כל האפשרויות ממתינות להתממשותן כצנחנים במטוס

מי שיש לו שעון דיגיטלי מחמיץ את ההצגה המקסימה של השעון האנלוגי, שבו המחוג הוא המרחק שבין רגלי המחוגה, ונקודת המרכז היא הסיבה לסיבוב המחוגה, הבוראת של המעגל. בכל שעה ממחיש המחוג של השעות אחת מתוך אינסוף האפשרויות של הרדיוסים של העיגול. בהבדל מהם, הנקודה שבמרכז השעון, שכמוה יש רק אחת, איננה ניתנת לחלוקה, כי אין לה אורך, ואם רואים עיגול ויהא קטן ככל שיהא, הוא אשליה, כי את הנקודה האמתית לא ניתן לראות. גם שתים-עשרה השעות שעל מעגל השעון הן נקודות כאלה, בלתי נראות, אבל מסומנות במספר. ולא צריך להבין את הפרדוקסים של זנון כדי לדעת שהמעגל מורכב מנקודותיו, ואם אף אחת מהן אינה נוטלת חלק בעולם החומר, אין שום סיבה שהמעגל יהיה חומרי.