הנקודה הדתית

בימינו אנשים לומדים גיאומטריה למען איזו מטרה מעשית, אבל הפיתגוראים, שהיו כת דתית, המציאו אותה כדרך להתחברות עם האחדות של ההוויה, במקביל להמצאת המנדלה, לאותו צורך, אצל ההודים. הפיתגוראים התרגשו לגלות, שיש רק זווית ישרה אחת בין כל הזוויות הקהות והחדות; שיש רק ריבוע אחד בין אינסוף מלבנים; שיש רק נקודה אחת שמשמשת מרכז לעיגול;

במקביל הם פיתחו את תורת המספרים כי הם גילו שכל המספרים בנויים מן האחד, כמו שבדתות המונותיאיסטיות כל הנבראים נבראו מן האל... יש מאין. היש חומרי והאין איננו חומרי. השכל האנושי אינו מצליח להתגבר על אי ההבנה של היתכנות הבריאה. אפשר להבין שאדים בלתי נראים מתקררים והופכים לגשם, אבל הקסם של הופעת עולם מן הריק המוחלט מעורר השתאות דתית. מדרבן את האמונה בישות שיכולה לחולל בריאה שכזו, בהבדל מן האדם שיכול ליצור רק יש מיש.

הדבר שממחיש יותר מכל את הנס של הבריאה הוא דבר גאומטרי: לנקודה על דף יש צבע וגודל. היא עשויה מחומר (דיו) על חומר (נייר). היא כמו הפסל שאליו מתייחסת הדברה השנייה מבין עשרת הדברות, שהרי הנקודה האמתית איננה חומרית כלל. התיאור המדויק ביותר שלה הוא עיגול שלא רואים את נקודת המרכז שלו. היא נסתרת, אבל היא קיימת כסיבתו של העיגול. קל לראות את זה כשמציירים מעגל במחוגה, כי בלי נקודת המשען לרגל המחוגה האחת לא ניתן לצייר את העיגול באמצעות הרגל השנייה. הנקודה היא ההמחשה השכלית הטובה ביותר לבלתי נמדד. בגלל שאין לה גודל היא מעבר לקטן ולגדול, מעבר לניגודים, מעבר ליחסיות. היא מוחלטת. היא מחוץ לעולם. היא טרנסצנדנטית.

אנשי הכת הפיתגוראית הבינו את הנקודה כביטוי לאלוהות. היא איננה ניתנת לחלוקה כמו שהאלוהות איננה ניתנת לחלוקה. כמותה היא מניעה שאינה מונעת, סיבה שאין לה מסובב, בוראת שאינה נבראת. אלא שבעוד שאת הבריאה האלוהית לא ניתן להבין את בריאת הצורות הגיאומטריות מן הנקודה, ואת בריאת כל המספרים מן האחד, כל אחד יכול לחוות. 

לפני גילוי השברים ניתן היה לראות את המספר אחד ואת הנקודה, שמקבילה לו במשמעותה, כממירים זה את זה, אבל אחרי גילוי השברים כבר לא ניתן לחשוב על העוגה האחת בלי לדמותה לעוגה שנפרסה לפרוסות... ונותרה רק הנקודה כהמחשה לבלתי ניתן לחלוקה.

מנהיגי הכת הפיתגוראית אסרו על חברי הכת לפרסם את תגליותיהם בגלל חששם שישתמשו בתגליות לצרכים חילוניים-מעשיים. החשש שלהם התגשם כאשר אוקלידס פרסם את ספרו "היסודות". הספר פותח אמנם בהגדרת הנקודה כמשהו שאין לו אורך, שהיא הגדרה מדויקת ונכונה, אבל הגדרה זו איננה  משרתת אידיאל דתי אלא את הצורך של אוקלידס לכונן שיטה מחשבתית שמספקת וודאות. משיטה זו התפתחו במשך מאות שנים המדע, שמאפשר כיום לבני אדם להחריב את העולם, אם ירצו בכך, והשיגעון לדבר אחד של הפילוסופים, שעד לעת החדשה עסקו בעיקר בברור מושג הוודאות.