משחק השחמט והפיתגוראים

אריסטו ב"מטפיסיקה" 986 א מביא רשימה של עשרה צמדי עקרונות של פיתגוראים:

1. המוגבל ושאינו מוגבל
2. זוגי ואי-זוגי
3. אחדות וריבוי
4. ימין ושמאל
5. זכר ונקבה
6. מנוחה ותנועה
7. ישר ועקום
8. אור וחושך
9. טוב ורע
10. ריבוע ומלבן
    בהסברים לעקרונות אלה טענו הפיתגוראים:
    שהמוגבל הוא הזכר והאי זוגי, ושאינו מוגבל הנקבה והזוגי, שהרי שאינו זוגי אינו ניתן לחלוקה לשני מספרים שלמים, ואילו הזוגי נחלק שוב ושוב.
    שהמוגבל אחד ושאינו מוגבל - ריבוי.
    שהמוגבל ימין ושאינו מוגבל - שמאל.
    שהמוגבל נח ושאינו מוגבל - נע.
    שהמוגבל ישר ושאינו מוגבל - עקום.
    שהמוגבל טוב ושאינו מוגבל - רע.
    שהמוגבל ריבוע ושאינו מוגבל - מלבן.
    
    נדמה שעקרונות אלה, לפחות בחלקם, היו משותפים לתרבויות עתיקות נוספות, אלא שבכל אחת מהן באו לידי ביטוי באופן כל כך טבעי שקשה, ואולי מיותר, להחליט מי העתיק ממי. וכך מופיע לו העיקרון הראשון, המוגבל ושאינו מוגבל, גם בתחילת ספר יצירה, בביטוי  "בשלשה ספרים: בסֵפר סְפר וספור", כאשר סְפר היא מילה נרדפת לגבול. ונדמה לי שעקרון זה מופיע גם במשחק השחמט, כי המלך יכול לצעוד צעד אחד בכל כיוון בכל מהלך, בעוד המלכה יכולה לרוץ עד סוף הלוח לכל כיוון. כשהייתי נער הרביתי לשחק שחמט. לא הבנתי מדוע יש למלך, לכאורה, פחות כוח ואפשרויות מאשר למלכה. אבל אם הם ממחישים רעיון פילוסופי נדמה שקל יותר לענות על שאלה זו. 
    המלך מייצג, כמובן, את האי זוגי והמלכה את הזוגי.
    בנוסף יש במשחק השחמט גרסה מעניינת של סדרות הגלגולים: חייל שמגיע לשורה האחרונה יכול להפוך למלכה, או לכל כלי אחר, כמו שהאחד בהגיעו לסוף היחידות הופך לעשר, השנים לאחת עשרה, וכן הלאה, כאשר סכום הספרות של עשר הוא אחד ושל אחת עשרה שנים, וכן הלאה.