המרכז של הזוגיים

הפיתגוראים לא הכירו את האפס, הוא הומצא למעלה מאלף שנים אחרי התחלת האסכולה שלהם. אולי זו הסיבה שלשיטתם אין לזוגיים מרכז, שהרי יכלו לטעון שכמו שהאחד הוא המרכז של כל מספר אי זוגי, כך האפס הוא המרכז של כל מספר זוגי. אבל גם המבט הזה הוא תלוי דעה קדומה, כי אנחנו רגילים להתייחס אל המספרים כאילו שכל אחד מהם חי על אי משלו, ובין מספר למספר יש רווח, בעוד שהפיתגוראים התייחסו למספרים גם כשהם פרושים על קו, ואז אין שום רווח בין בין קטע לקטע. גם אז ניתן לראות שהייתה להם דעה קדומה, כי וודאי ראו שבמרכזו של כל מספר זוגי יש שני מספרים עוקבים, ולצדם יש שני אגפים שווים, X2, ממש כמו  שלאי זוגיים יש שני אגפים שווים, X2, לצדי המרכז (M).

לפיכך המרכז של שניים הוא שניים, כמו שהאחד הוא המרכז של האחד.

המרכז של ארבע: שניים ושלש.

של שש- שלש וארבע,

של שמונה -ארבע וחמש,

של עשר - חמש ושש וכן הלאה.

II

IIII

IIIIII

IIIIIIII

IIIIIIIIII

הX של שניים, כל אחד משני האגפים שלצדי מרכזו, הוא אפס, של ארבע- אחד, של שש- שניים, של שמונה- שלוש, של עשר ארבע, וכך אנו עולים במעלה המספרים הטבעיים ככל שנרצה.

המרכז הוא תמיד חצי מהבית ועוד אחד: אם הבית הוא ארבע המרכז שלו הוא חצי מהארבע (שניים) כשלצדו שלוש.

סכום  המספרים שבמרכז נותן את המספר הבא: השניים ועוד השלוש שהם המרכז של ארבע נותנים את החמש שהוא המספר שבא אחרי הארבע. סכום המרכז של שש הוא שבע, של שמונה- תשע, של עשר-אחת עשרה וכו'.
=
דרך אגב:

 כל 22 האותיות, מאל"ף ועד תי"ו, מרכזן בין 11 ל 12, בין כ"ף לבין למ"ד, שסכומן כל.