כאשר מחלקים את המספרים הטבעיים לשלושה טורים מקבלים את מה שנקרא "הזרמים". הזרם של 147 הוא הזרם של המקוריות ושל ההתחלות. הזרם של ה 369 הוא הזרם של החזרות והזרם של 258 הוא הזרם המעורב שמורכב משני הזרמים האחרים. במספרים 10 מצטמצם לאחד, 11 לשניים וכן הלאה, וברור מצורת המספר לאיזה זרם הוא שייך אבל באותיות זה לא מובן מאליו וצריך לשנן מה הערך המספרי של כל אות, וגם אז לא מובן מאליו לאיזה זרם היא שייכת.
למה זה חשוב?
למשל
אפשר לדעת מזה שכל שלש אותיות רצופות לפי סדר אותיות הא"ב שייכות לשלושת הזרמים
כמו המילה "שקר" שמורכבת מהאותיות "קרש", והיא מתחילה באות
מהזרם של החזרות, לעומת "אמת" שמורכבת רק מהאותיות של זרם המקוריות,
ואפילו האות הראשונה שלה מתחילה את כל האותיות האחרונה מסיימת את כל האותיות
והאמצעית פחות או יותר באמצע של זרם המקוריות.
=
המספרים הם עולם של ישויות שקיימות ונמצאות אבל לא בחלל ולא בזמן. יש בין המספרים לבין עצמם יחסים מאד מדויקים ומופלאים. מי שמתבונן בעולם הזה, שיש לו גם עולם מקביל בגאומטריה, חווה יופי על אנושי וחכמה על אנושית. בעברית המספרים הם אותיות. תורת הקבלה מבוססת עליהם. וכך גם המתמטיקה והגאומטריה. אבל המספרים הם מעל ומעבר לכל תרגומיהם, ומומלץ לקרוא אותם במקור.
הערה של NINE:
אם ישנן 27 אותיות בעברית, (עם מנצפ"ך), האותיות א.מ.ת. פרוסות בדיוק באמצע (ולא, כמו שכתבת בפוסט "פחות או יותר באמצע של זרם המקוריות").
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה