האפס היה קיים בתרבויות עתיקות כמסמן
מקום ריק, אבל לא כמספר. גם בימינו הוא עדיין ממלא תפקיד זה: האפס שלפני האחד מודיע
למתבונן שעוד אין יחידות, וכך גם בעשר. במאה הוא מודיע שבמקום השני מימין עוד אין
עשרות. באלף הוא מודיע שבמקום השלישי מימין עוד אין מאות...
כמספר, האפס נכנס לשימוש אלפי שנים אחרי
שאר המספרים, מה שאומר שאנשים הסתדרו לכל אורך אותה תקופה בלעדיו, ואפילו לא
הרגישו בחסרונו.
בין היחידות האפס הוא מספר יוצא מן הכלל:
כל מספר מאחד ואילך מכיל אחדים מלבד
האפס. האפס, למרות שהוא אחד, אין בו אף אחד.
כל מספר יכול לחלק ולהתחלק לכפול
ולהכפיל מלבד האפס.
כל מספר יכול להתגלגל (להוסיף לעצמו תשע
כך שיופיע שנית בסכום הספרות של המספר החדש) מלבד האפס.
יש לכל מספר תוכן (סכום הספרות מאחד עד
אליו) מלבד לאפס.
האפס קיים לפני שאנחנו סופרים, אבל כל
שאר המספרים קיימים רק לאחר שהתחלנו לספור.
כמו לאחד גם לאפס אין חלקים, ובתכונה זו
הם שונים מיתר המספרים.
מצד שני:
האפס על הסרגל הוא קו או נקודה, או
מקום, והוא מוחשי כמו כל מספר אחר.
אם מספר כלשהו נוצר מקודמו באמצעות
הוספת יחידה אחת, האפס אינו יוצא מן הכלל, כי הוא בורא את האחד, את המספר הראשון,
על ידי הוספת אחד לעצמו.
***
התמונה באדיבות Serge
Melki ורואים
בה את נקודת האפס ממנה מחשבים את המרחקים מפריס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה