האלכסונים האדומים והכחולים בטבלת סכומי המספרים מייצגים את אותו מספר כאשר מוסיפים לו שוב ושוב את המספר תשע. שלוש הוא גם 12 גם 21 . זה הוא עצמו במופעים שונים, כמו שאותו שחקן יכול להופיע בסרטים שונים. העניין הזה של "הוא עצמו" מוכר לכולם מהחזקות. מספר בחזקה שניה, כפול עצמו, הוא אותו מספר בממד השני. קו כפול עצמו הוא שטח... כפול עצמו הוא נפח. לנו נדמה שאורך רוחב ועומק יוצרים יצורים שונים אבל זה אותו יצור בתחומי מחיה שונים. המספר בממד השני כפול עצמו הוא אותו מספר בממד השלישי. חמש בחזקת שניים הוא אותו חמש, אבל כשאנחנו רואים 25 כבר קצת קשה לנו לזהות אותו, וכשאנחנו רואים 125 זה עדיין הוא עצמו אבל עוד יותר קשה לזהות אותו, ובמספרים גדולים זה כבר לא אנושי לזהות. מאחר ויש רק תשעה מספרים שמופיעים בסרטים שונים ויכולים לגדול לגדלים מפלצתיים, לא פלא שההודים המציאו את מושג המאיה, אחיזת העיניים. מה גם שתשעת המספרים בנויים על מספר אחד שמופיע בסרטים שונים, בתור הוא עצמו. ועל זה אמר פרמנידס שהכל אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה