רבי
אברהם אבן עזרא (- 1164 1089) הקדיש ספר מיוחד (יסוד מספר) לבירור
שמות המספרים. הספר הודפס עם פירוש של שמחה פינסקר באודסה בשנת תרכ"ג. הספר
עוסק ברובו בניקוד של שמות המספרים, בהטיותיהם, במשמעות של מלים קשות במקרא, אבל
פה ושם יש בו הבהרות לגבי המספרים עצמם:
אחד:
יש
בתנ"ך אחד שחסרה בו האל"ף בפסוק: וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד אִישׁ אֶת
אָחִיו לֵאמֹר" (יחזקאל לג, ל).
אחד
ברבים: "ימים אחדים" (בראשית כז, מד), הראב"ע מפרש אחדים - פחות
מעשר. ושמחה פינסקר מפרש שם: כמו שהאחדים הם המספרים [היחידות] שהם לכל היותר
תשעה.
יחיד-
מלה שנגזרת מהמלה אחד. יַחֵד לְבָבִי (תהלים פו, יא) משמעו חבר את לבבי ללב אחד.
שנים:
המילה
שנים מלמדת על שינוי, כי היא שונה מן האחד בזה שהיא מתחלקת (לשני אחדים) והוא אינו
מתחלק, היא מספר (המספר הראשון) והוא אינו מספר אלא סיבת המספרים. פינסקר מעיר שם
שבספרים אחרים שלו מציין הראב"ע ששניים שונה מאחד גם בזה ש"כל מספר
יקדימנו מספר קטן ממנו" מלבד האחד. [הערה של זאב ברקן: אמנם הראב"ע הכיר
את האפס, והיה האירופאי הראשון שהזכירו בכתב, לפני פיבונצ'י, אבל ככל הנראה לא
החשיבו כמספר במשמעות זהה לזו של תשעת המספרים שאחריו]. שנים מופיע בסיומות הזוגיות של מלים כמו שמים, עיניים. כאן מבחין
הראב"ע בין מלים שלא יתכן שייפרדו (כמו רחיים, שמים), לבין מלים שמורכבות
משני אחדים (כמו עיניים). משניים נגזרה המילה משנה למלך. "המלך דומה לאחד, על
כן היה השליש פחות מהמשנה במעלה" [בחשיבות]. "ויש אומרים כי שנה מגזרת
שניים, בעבור שוב השמש פעם שנית אל הנקודה הראשונה שהייתה כנגדה בשנה שעברה".
שלש:
ממנה
נגזרו המילים שלשום, שליש, וכלי הנגינה המקראיים הנקראים שלישים "ויתכן שהכלי
יש לו שלושה יתרים". את הביטוי "החוט המשולש" מפרש הראב"ע:
"שהם שלושה חוטים".
ארבע:
האלף
נוספה לשורש כמו במילה אתמול.
חמש:
וַיַּכֵּהוּ
אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל-הַחֹמֶשׁ (שמואל ב ב כג) - אולי הכוונה שהכהו
באזור צלעו החמישית.
הראב"ע
מציג את ההתמקחות של אברהם אבינו עם האל (בראשית יח, כח- לב) לגבי מספר הצדיקים
בסדום כתרגיל בשברים:
אברהם
מחסיר חצי מעשר שהיא החמישית של חמישים: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים
הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה - הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר? וַיֹּאמֶר
לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.
אברהם
מחסיר את החמישית שנשארה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי
יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים?
וַיֹּאמֶר
לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים.
אברהם
מחסיר רבע מהארבעים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה: אוּלַי
יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים?
וַיֹּאמֶר
לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים.
אברהם
מחסיר שליש משלושים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי:
אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים?
וַיֹּאמֶר
לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.
אברהם
מחסיר חצי מהעשרים: וַיֹּאמֶר אַל נָא
יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה? וַיֹּאמֶר
לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.
נאמר
על יוסף: וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. והראב"ע
מסביר שיוסף רכש את חמישית היבול. [בשפה של ימינו היינו אומרים שיוסף הכין תחמושת,
או התחיל את מרוץ החימוש].
שבע:
את
שבעתים שבפסוק וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים
(ישעיהו ל, כו) מפרש ראב"ע ככפול מאור שבעת הימים, אבל הוא מוסיף דעה אחרת,
שחוזק האור יהיה שבע בשלישית. לחזקה השלישית קורא הראב"ע בשם "גוף
השווה" והכוונה, לפי פירושו של פינסקר שם, לקובייה, שכל שש צלעותיה שוות.
השבע
הוא לדעת הראב"ע "חשבון שלם". פיסקר מפרש שם, על פי מה שכתב
הראב"ע בעניין זה בספריו האחרים, שהכוונה לכך שהמספר שבע כולל בתוכו את
המספרים הזוגיים שניים וארבע ואת האי זוגיים שלש וחמש; ואם תחבר שנים וחמש תקבל
שבע ואם תחבר ארבע ושלש תקבל שבע [1].
שמונה:
שמונה
הוא המעוקב של שנים, ולכן הוא כעין גרסה שמנה שלו: "יתכן להיות מגזרת מֵאָשֵׁר
שְׁמֵנָה לַחְמוֹ (בראשית מט, כ) והטעם כי קו לעולם משתי נקודות במחשבת מחשב, והנה
השטח מארבע נקודות, והנה הגוף, שעיקרו הגובה, משמונה נקודות".
עשר:
עשר
הוא במעלה השניה, והטעם לכך הוא שהעשירי הוא תחילת מספר העשרות וסוף המספרים
[המקוריים, כי כל שאר המספרים חוזרים על התשעה הראשונים] "כאשר מפורש בספר יצירה, כי ככה מספר
האצבעות". פינסקר מוסיף בהערה: "בפירושו לתורה בפרשת שמות... כתב: ומדרך
אחרת הם (המספרים) עשר ספירות בלימה, כי לא תוכל להחל אם לא יהיו עשרה".
משתמע מפרוש זה הסבר חדש למילה בלימה, כי התשע הוא אחרון המספרים, והוא עוצר אותם.
כל מה שאחרי התשע הוא צל, או חיקוי, של מספר, ואין מספרים במלוא מובן המילה אחרי
העשר כמו שאין לאדם יותר מעשר אצבעות.
את
הביטוי נבל עשור מפרש הראב"ע כשני כלי נגינה, והייתה צריכה להיות ו"ו
החיבור ביניהם. וראייה לכך בפסוק שבו הם אכן מופיעים כנפרדים: "עֲלֵי
עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל" (תהלים צב ד).
הסיומת
עשרות כמו הסיומת מאות אינה חלה על היחידות ופינסקר משלים בהסברו שאי אפשר לומר
שלושות.
עשתי
עשרה אין מקורו במלים "על שתי עשרה", אלא עשתי מקורה במילה עשת שמשמעותה
מחשבה ובלשונו של הראב"ע "חישבון".
"ומילת עשרים
הייתה ראוי הרי"ש להיות פתוח [עשריים] בעבור שהיא שם שתי עשרות"
אבל התאימו אותה לשמות העשרות שאחריה: שלושים עד תשעים. הערה:
[1]
בפירושו לפסוק לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן
שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם (בראשית ד, טו) מפרש אבן עזרא:
"שבעתים - עד שבעת דורות, כי אין
זאת המלה ארבעה עשר ולא שלוש מאות ומ"ג והעד: ואור החמה יהיה שבעתים ואחר כן
ביאר הנביא דבריו ואמר: כאור שבעת הימים".
הסבר: אבן עזרא דוחה את האפשרות שבגלל
הצורה הזוגית של המילה שבעתים מדובר בשבע כפול שנים שהם ארבע עשרה. הוא גם דוחה את
האפשרות שמדובר בשבע בחזקה שלישית (שלוש מאות ומ"ג= 343 ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה