אחד מופיע בספר יצירה כמספר שמבטא
אחדות, מקוריות, ייחודיות, שלמות.
המשנה האחרונה בספר יצירה מייחסת את
חיבורו לאברהם אבינו, שהוא העברי הראשון, העברי מספר אחד, שממנו נבראו כל העברים
האחרים, כמו שכל המספרים נבראים מן האחד.
בפרק א משנה ו נכתב: "עשר ספירות
בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ
סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד
מה אתה סופר" וההסבר לכך שנעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן הוא שהן מהות אחת, מהות של האחד,
שנתפסת בהכרה האנושית כריבוי. מדובר בשלם שאין לו חלקים ואין בו ניגודים. אלה
מתחילים במספר שנים. כיוון שכך אין לאחד, ואין באחד, התחלה וסוף. להכרה האנושית
בלתי אפשרי לדמות מצב כזה של שלמות, ולכן אומרים שלכאורה יש באחד סוף והתחלה
חבויים, עובריים, בלתי נפרדים, שנעוצים זה בזה, וכאשר האחד בורא מתוכו את השניים
ניתן לראות כל אחד מהם בנפרד. שהרי אם מותחים נקודה,שהיא אחת, עד שנעשה ממנה קו,
"היא" מקבלת שני קצוות. וכך גם במעגל - אין התחלה ואין סוף. לכן דימו
הפיתגוראים את האחד לעיגול, שנקרא בפיהם בשם מונאדה. מכאן גם אורבורוס, הדימוי של
האלכימאים לנחש שבולע את זנבו, שמצויר תמיד בצורת מעגל.
בפרק ו משנה ז נכתב: "אחד על גבי
שלש, ושלש על גבי שבעה, ושבעה על גבי שנים עשר, וכולן אדוקים זה בזה". כאן
מופיע האחד כמהות שאיננה ניתנת לספירה, שהרי אילו היה נספר היו לנו 23 אותיות, כי:
1+3+7+12=23
גם 22 האותיות, טוען מחבר ספר יצירה, הן מהות
אחת שההכרה האנושית איננה בנויה לקלוט אותה כאחת:
"צופה וממר ועושה את כל היצור ואת
כל הדבור שם אחד, וסימן לדבר כ"ב חפצים וגוף אחד". (פרק ב, משנה טו).
מספרים בספר יצירה
במקביל לאחד (האחד) שאינו נספר יש אחד
שנספר, והוא אל"ף באותיות, והוא יום ראשון בשבוע, והוא היחידה שמרכיבה כל
מספר. המספר שלוש מורכב משלוש יחידות, שבנויות כמעין מאזניים. הראשונה והשלישית
שואפות להטות את כף המאזניים כל אחת לכיוון שלה, והאמצעית, לשון המאזנים, אם היא
מצטרפת לאחד הצדדים, היא מטה את הכף לטובתו, כי היא יוצרת שתי קבוצות שבאחת יש שתי
יחידות ובשנייה נותרת יחידה אחת: "שלש אמות אמ"ש, יסודן כף זכות וכף
חובה, ולשון חק מכריע בנתיים" (פרק א משנה ד).
אותו מבנה חוזר על עצמו במספר שבע: אלא
שהפעם במקום יחידות יש לפנינו שלוש קבוצות. בשתיים מהן יש בכל אחת שלש יחידות,
ובשלישית יש יחידה אחת, שאם היא מצטרפת לאחת הקבוצות היא מכריעה את כף המאזנים לטובתה,
כי 1+3=4 ו 4 גדול מ-3.
אותו מבנה חוזר על עצמו ב-12 שמורכב
מארבע קבוצות שבכל אחת מהן יש שלש יחידות, וכל שתים מהן מנוגדות זו לזו, וכולן
כפופות לאחד שאינו נספר: "שלשה - אחד אחד לבדו עומד. שבעה - חלוקים: שלש מול
שלש, ואחד מכריע ביניהם. י"ב - עומדים במלחמה: שלשה אוהבים שלשה שונאים, שלשה
מחיים, שלשה ממתים, ואל מלך נאמן מושל בכולן ממעון קדשו" (פרק ו משנה ו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה