על הקשר שבין מספר לבין שמו

כאשר סופרים באמצעות האצבעות יש התאמה חד חד ערכית בין מספר האצבעות למספר היחידות.  

בספרות רומיות כשכותבים I רואים אחד,  כשכותבים II רואים שנים, כשכותבים III רואים שלוש, אבל מארבע ואילך הקשר בין צורת המספר למספר עצמו דורש שינון.

בספרות הודו-ערביות כשכותבים 1 רואים אחד, משנים ואילך הקשר בין צורת המספר למספר עצמו תלוי שינון. 

כאשר כותבים בספרות, 10, נדמה שהוא מורכב מאחד ומאפס, ולא מעשרה אחדים. וכך גם לגבי המאה, האלף, הרבבה וכן הלאה.

ועוד אי התאמה יש בגימטרייה של המספר מאה, שהיא עשר, כי מ"ם = 40, אל"ף=1, ה"א=5 יחד 46 וסכום הספרות של 46 הוא 10 ולא מאה. כך גם באלף שסכום הספרות שלו 111. 

הצורה הגיאומטרית של הנקודה ממחישה את האחד, שתי הנקודות שבקצה הקו ממחישות את השנים, צורת המשולש את השלוש, צורת המרובע את הארבע, צורת המחומש את החמש, צורת המשושה את השש, אבל נדמה לי שמשבע ואילך ההקשר כבר אינו מיידי, וצריך לספור את הצלעות בשביל לראות את הקשר שבינן לבין המספר.