מספרים של אחדות לעומת מספרים של פירוד

המהר"ל מפראג ( 1609-1520) הבחין בין מספרים של אחדות לבין מספרים של פירוד:

שניים הוא מספר של פירוד אבל המספר הבא אחריו, שלוש, מאחד בין השניים.

ארבע הוא מספר של פירוד (לארבע רוחות השמיים) אבל המספר הבא אחריו, חמש, מאחד בין הארבעה. שש הוא מספר של פירוד (לששה כיוונים: ימין שמאל, קדימה ואחורה, מעלה ומטה) אבל המספר הבא אחריו, שבע, מאחד בין הששה.

תשע הוא מספר של  פירוד אבל המספר הבא אחריו, עשר, מאחד את התשעה לקבוצה אחת.

גם אצל הפיתגוראים יש הבחנה בין מספרים של אחדות לבין מספרים של פירוד: האי זוגיים הם מספרים של אחדות, לעומת הזוגיים שהם מספרים של פירוד. אבל ההבחנה של  הפיתגוראים גורפת, ואילו אצל המהר"ל האחדות איננה פועל יוצא של תכונת ההתחלקות של המספר, אלא כל מספר נבחן לגופו, לפי המכנה המשותף למשמעויותיו בספרות התורנית בכלל ובספר יצירה בפרט, ולפיכך העשר, לשיטתו, מאחד למרות שהוא מספר זוגי.

 

להלן ניסוחיו המקוריים של המהר"ל:

..."השנים נקרא שנים מפני השניות, וכל שניות אין בו אחדות, אבל בג' אין בו שניות בעבור השלישי הנוסף המקשר את השנים" (מהר"ל, גבורות ה' פרק ט).

..."ד' רוחות הם מחולקים ומפורדים, ולכן החמישי שהוא בין הארבע הוא מחבר ומקשר מספר ארבע, שהוא מספר מחולק ומפורד, כי כל אמצעי בשביל שהוא אמצעי מקשר ומחבר הכל, ולכך נקראו חמשה אגודה, וקרא דכתיב ואגודתו על ארץ יסדה, מדבר בחמשה, שהחמשה הוא האגוד המקשר והמחבר הארבעה המחולקים, ומפני זה השכינה עם חמשה ביותר, כי מאחר שמספר חמשה הוא מספר מחובר ומקושר, ואינו דומה אל הארבעה שהם מחולקים, והוא יתברך כולל הכל, והאגודה היא כוללת הכל ומקשרת הכל"... (דרך חיים פרק ג ו)

הז' הם התפשטות הקצוות הששה עם השביעי, כי השביעי הוא לפי דעתי הכולל את הז', והוא שביעי להם. (אגדות שבת, ראש השנה, כא ב).

..."שכל זמן שאין המספר יותר מט' נקראים חלקים שכל אחד ואחד מחולק לעצמו, שהרי יש לכל אחד ואחד צד בפני עצמו ולכך הם חלקים, אבל כאשר יש עוד אחד ששוב לא תוכל לחלקם שיהיה כל אחד ואחד בפני עצמו, אז הם כלל אחד ואינם חלקים לעצמם, ולכך ט' מספר החלקים, אבל כאשר הם עשרה יחזרו להיות כלל אחד"... (גבורות ה' פרק ח)

השלוש עשרה מאחד את השנים עשרה:

"השורש אחד ומן האחד שהוא יעקב יצאו י"ב שבטים, ונקראו שבטים כי השבט הוא ענף וחלק האילן, כן אלו י"ב כל אחד חלק הכלל. והיה מספר שלהם י"ב, מפני שכל דבר אחד נעשים ממנו י"ב גבולים מחולקים כל אחד בפני עצמו, ואלו הן: גבול מזרחית רומית [עליונה, מלשון רום, גובה] גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול מזרחית צפונית, גבול צפונית מערבית, גבול מערבית דרומית גבול דרומית מזרחית. (מהר"ל, גבורות השם, פרק יג).