שניים מופיע בספר יצירה בכמה וכמה
משמעויות:
א. כמספר שמבטא ניגודים כמו הניגוד בין
זכר לנקבה (בדומה למשמעותו אצל הפיתגוראים). עשר הספירות מסודרות בחמישה זוגות של
ניגודים: עומק ראשית ועומק אחרית וכו'.
ב. בין הניגודים האלה יש יחסים של מלחמה
או של השלמה. ההשלמה היא באמצעות
1. זוג:
בשנים עשרה יש ששה זוגות: "שנים
לועסים, שנים לועזים, שנים עליצים, שנים עליזים, שנים נועצים, שנים טורפים, שנים
ציידים. עשאן כמין מריבה, עשאן כמין מלחמה, גם את זה לעומת זה" (פרק ו משנה
ד).
2. ברית: "כרת לו ברית בין עשר
אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון".
(פרק ו משנה ח)], הברית היא בין חמש אצבעות ימין לבין ניגודן: חמש אצבעות שמאל.
אותו מבנה של חמישה זוגות של ניגודים
שמופיע בחלוקה של האצבעות ליד ימין ויד שמאל מופיע גם בחלוקת עשר הספירות, וגם
בחלוקה (המסורתית, כי חלוקת המצוות לחמש חמש בכל לוח אינה מתוארת במקרא) של עשר
הדברות לשני לוחות הברית, כאשר הברית אחת, הלוחות שניים, ועל כל לוח כתובות חמש
מצוות.
כמו על מנת להזכיר לנו את הדמיון בין
לוחות הברית לבין אצבעות הידיים מופיעה בפרשת הלוחות אצבע אלוהים: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה,
כְּכַלּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן
כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע
אֱלֹהִים (שמות לא, יח).
ג. כמספר סודר - יום שני, וכן :"שאדון
יחיד הוא ואין שני לו" (פרק א, משנה ו).
ד. כהכפלה (דגש באותיות בגד כפרת):
"ומתנהגות בשתי לשונות ב"ב
ג"ג ד"ד כ"כ פ"פ ר"ר ת"ת, רך וקשה, גבור וחלש,
כפולות שהן תמורות..." (פרק ד משנה ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה