המשבר שלא קרה לקבלה

לפי האגדה הפיתגוראים חוו משבר נוראי כשגילו שהעולם אינו רציונלי, כי לא ניתן לבטא את השורש של המספר שנים כשבר. למשבר שלהם היו השלכות עצומות: לפני המשבר היה איחוד בין אריתמטיקה לגאומטריה, אבל לאחריו, וכתוצאה ממנו, האריתמטיקה איבדה מחשיבותה, והאנרגיה היצירתית של הפיתגוראים הופנתה לגאומטריה. לכן יש לנו היום גאומטריה למופת, שהמדעים האחרים מנסים ללא הצלחה לחקות את המבנה שלה, ואריתמטיקה צולעת, שבה אין הסכמה אפילו על משמעות המילה מספר.

אותו משבר יכול היה לקרות לקבלה, ולא קרה. כי הקבלה מבוססת על עשר ספירות כנגד עשר אצבעות, ועשר הספירות האלה באות לידי ביטוי גם במספרים אחד עד עשר. אבל אחרי שפיתחו את הקבלה גילה העולם את האפס, שאם הוא מספר, כמו שרובנו חושבים, אז הוא כמו האצבע האחת עשרה.

אמנם ניתן לספור עשרה מספרים מאפס עד תשע, ולא לספור את העשר מפני שהוא הופעה שניה של האחד, כמו שהאחד עשרה הוא הופעה שנייה של השנים, אבל העשר בורא את העשרות, כמו שתשעת המספרים שלפניו בונים את כל המספרים, ולכן הוא חייב להיכלל בעשירייה הפותחת. בנוסף, כשמסתכלים על המילה עשר (ולא על המספר 10 שמורכב מאחד ומאפס) רואים שאפילו מבחינה לשונית העשר שונה מהאחד עשרה עד התשע עשרה, כי הוא מורכב ממילה אחת, וניצב כישות עצמאית, ואילו אלה שאחריו נסמכים עליו, כמו שנסמכים עליו העשרים עד התשעים.

על כל פנים במסורת היהודית ברור שעשר הספירות זה אחד עד עשר, ולא אפס עד תשע, ובספר יצירה (פרק א משנה ה) אפילו מפרטים שאחד הוא עומק ראשית, ושנים עומק אחרית וכן הלאה, אבל אם מוסיפים את האפס צריך היה להוסיף לרשימה זו עוד עומק; אך ומאחר והעומקים נגמרו באותה רשימה ואין מאיפה להמציא עומק נוסף אין לקבלה ברירה, לכאורה, אלא להיכנס למשבר.

אחת הסיבות לכך שהקבלה לא נכנסה למשבר היא שלא התייחסה אל האפס כאל מספר*. האפס מופיע בספר יצירה, אבל לא כספירה בפרק ב, משנה ט: "יצר ממש מתוהו, ועשה את שאינו ישנו. וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס".

רבי אברהם אבן עזרא כתב בספר המספר שלו בפירוש:"וזה הגלגל O וטעמו כגלגל, כקש לפני רוח, ואינו אלא לשמור המעלות" [ שהן החזקות של עשר]. סיבה אחרת היא שאת משמעות האפס ייחסו למושג הצמצום שהוא מושג מרכזי בקבלה.**  

הערות:

*וראו עוד בעניין זה במאמרו של יעקב עציון על האפס

** וכך לדוגמה כתב הרב יצחק גינצבורג מכפר חב"ד במאמר

Excerpt from Kabbalah and Meditation for the Nations Chapter 2: Monotheism

The final limit of any diminishing process is a reduction to zero, or total disappearance. This is what is implied in Kabbalah by the term tzimtzum in relation to God’s initial contraction of His infinite light in order to create room for worlds to exist.