‏הצגת רשומות עם תוויות ספר יצירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספר יצירה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 1 באוגוסט 2019

השפעה אפשרית של הטטרקטיס על ספר יצירה



לכל טטרקטיס יש 10 נקודות [צהוב ואדום] אך מתוכן 7 חופפות [כתומות]. שולי המשולשים המקוריים נשארים שלמים ורק המשושה הפנימי עשוי מהנקודות החופפות!
לטטרקטיס הייתה חשיבות מרכזית בתורת המספרים של הפיתגוראים, ולכן הם עיינו במשך דורות על גבי דורות בכל מה שניתן להפיק ממנו. הידע הזה לא נעצר בגבולות שבין הארצות, והגיע גם לידיעת היהודים. אולי התובנה המסוימת הזאת בעניין שילוב  שני הטטרקטיסים להקסגרמה הייתה מוכרת למחבר ספר יצירה, ולכן קבע בחלוקת האותיות לקטגוריות את שבע הכפולות [בג"ד בכר"ת].

יום שני, 18 בפברואר 2019

עשר ולא תשע


ב"ספר יצירה" (משנה ג) מופיע משפט קשה להבנה:
"עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו".
כאשר מסדרים את המספרים בעשרה טורים המשמעות של אחד עשרה היא "האחד שמעל לעשר", ושל שנים עשרה - השניים שמעל לעשר...
אבל כאשר מסדרים את המספרים בתשעה טורים המשמעות של עשר היא האחד שמעל לתשע, וסכום הספרות שלו אחד. אחד עשרה הוא ההופעה השנייה של שניים וסכום הספרות שלו שניים. הסידור בתשעה טורים מאפשר להבין מחיבור הספרות של מספר כלשהו מהו המספר המקורי שממנו הוא נובע (או "מתגלגל"), שהרי כל המספרים החל מעשר הם העתקים של תשעת המספרים הראשונים.
מחבר ספר יצירה לא מתרשם מחיבור הספרות שמעיד על מקור ההעתקים. הוא גם לא מתרשם מזה שהמספר עשר אינו מספר מקורי אלא העתק של המספר המקורי אחד. הוא משוכנע, ומנסה לשכנע אחרים, שהסדר הנכון של המספרים הוא בעשרה טורים ולא בתשעה ולא באחד עשר.
-
אנחנו סופרים תשע יחידות, תשע עשרות, תשע מאות, תשעה אלפים, תשע רבבות, תשעה מאות אלפים, תשעה מיליונים וכן הלאה.

אילו היינו מתירים לעשר להיות מספר מקורי היינו נאלצים להוסיף לרשימת המספרים המקוריים גם את המאה ואת האלף, את הרבבה ואת המיליון. 

יום שישי, 15 בפברואר 2019

ולפני אחד מה אתה סופר


האותיות במסורת היהודית משמשות  גם כמספרים. אם סופרים מהכיוון של האלף יו"ד היא האחרונה בעשרת המספרים המקוריים, היא העשירית או העשר, אבל אם סופרים מהכיוון של יו"ד היא הראשונה. היא האחד. בספירה הראשונה אין לפניה מספר, אלא אם רוצים להחשיב את האפס כמספר, אבל בספירה השנייה יש לפניה תשעה מספרים.
אפשר להציג את שתי האפשרויות האלה גם כשעשרת המספרים מסודרים בצורת מעגל. פעם אנו סופרים עם כיוון השעון ופעם נגד כיוון השעון.
כך שלשאלה של ספר יצירה (משנה ו) יש תשובה חלקית: "ולפני אחד מה אתה סופר?"... תשע. מעניין שבגימטריה סכום האותיות מ"ם וה"א הוא תשע [מ"ם היא ארבע וה"א היא חמש]. 
כך שיש ליחסים שבין עשר ותשע חשיבות מיוחדת.

אז הנה מראה במספרים שמתחבר לסוגיה זאת:
1+9=10
2+2.9=20
3+3.9=30
4+4.9=40
5+5.9=50
6+6.9=60
7+7.9=70
8+8.9=80
9+9.9=90
10+10.9=100
וכן הלאה

וגם
10 הוא ההופעה השנייה של אחד וסכום הספרות של 10 הוא אחד.
19 הוא ההופעה השלישית של אחד וסכום הספרות שלו אחד.
19 בא אחרי 18 שסכום הספרות שלו 9
וכן:
 28 = 1
 27 = 9

37 = 1
36 = 9

46 = 1
45 = 9  
וכן הלאה

אבל לפני אחד יש אפס. ולכן יש לפניו עשרה מספרים. 
לאפס יש מקום בין האחד לבין המינוס אחד. 
אפס משמעותו אין מקום. במספר מיליון הספרה הראשונה היא אחת אבל זו שלאחריה מספרת לנו שאין מקום למאות אלפים וזו שאחריה שאין מקום לעשרות אלפים וכן הלאה.

וגם:
אחרי תשע מתחילים לספור מחדש:
10=1
11=2
וכך עד
18=9
שלאחריו מתחילה ספירה מחדש:
19=1
20=2
21=3
האחד החדש הוא 19 ולפניו נמצא ה18 שהוא התשע בספירה החדשה

וגם:
1=10/10
ולפניו נמצא
9/10
וכך גם אם מחשיבים את אחד כתשע חלקי תשע, כי אז לפניו נמצא שמונה חלקי תשע




יום שישי, 7 בדצמבר 2018

שתי אבנים בונות שני בתים - המחשה

המחשה של הקינון של ה2 ב6, של ה6 ב24, של ה24 ב120 , של  ה120 ב720 וכן הלאה

יום ראשון, 19 בנובמבר 2017

המבנה של המספרים המשולשים דומה למבנה של האבנים בספר יצירה


"שתי אבנים בונות שני בתים, שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע אבנים בונות ארבעה ועשרים בתים, חמש אבנים בונות מאה ועשרים בתים, שש אבנים בונות שבע מאות ועשרים בתים, שבע אבנים בונות חמשת אלפים וארבעים בתים, מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע". (ספר יצירה, פרק ד, משנה ט"ז)

במספרים המשולשים מוסיפים את סכום המספרים עד המספר המבוקש במספר שמעליו
באבנים בספר יצירה מכפילים את סכום המספרים עד המספר המבוקש במספר שמעליו
הנה כך:
1+2    לעומת1.2
1+2+3  לעומת   1.2.3
1+2+3+4  לעומת 1.2.3.4
1+2+3+4+5  לעומת  1.2.3.4.5
1+2+3+4+5 +6  לעומת  1.2.3.4.5.6
1+2+3+4+5 +6+7  לעומת  1.2.3.4.5.6.7
המקבילה הגאומטרית למספרים המשולשים היא המשולש של הנקודות
*
*       *
*        *        *
*        *        *         *

מהי המקבילה הגאומטרית לאבנים שבונות בתים בספר יצירה?

Pythagorean Number Philosophy by Phineas Mordell

A SOLUTION OF THE PYTHAGOREAN NUMBER PHILOSOPHY SUPPLEMENT TO THE ORIGIN OF LETTERS AND NUMERALS " BY PHINEAS MORDELL.
Copyright 1923 by Phineas Mordell.


The real reason why the Pythagoreans considered numbers to be the elements and origin of everything was that they believed numeral symbols to have preceded all other forms of writing. [1] This is what they really meant when they said: "Numbers by nature are the first and prior to all things." (Aristotle's Metaphysics, Book 1, Chapter 5). The letters of the earliest alphabet having been numeral symbols, all words were originally made up of numeral symbols or numbers.

In the Hebrew language which also resembles the Phoenician language, (and it was anciently believed that Pythagoras himself was a Phoenician) both "words" and "things" are designated by the term דברים. Since "words" is the equivalent of "things" the Pythagoreans said that all things (i.e. words) had their origin and composition in numbers.

Now according to both the Sefer Yetzira and the Pythagoreans, the four elements, fire, air, water, earth, emanated from the first four numbers, I, 11, 111, 1111.
For lamblichus (Life of Pythagoras, transl. by Th. Taylor, London, 1815, p. 332) says: "The fourth tetractys is of the simple bodies, fire, air, water and earth, which have an analogy according to numbers. For what the monad was in the first tetractys, that fire is in this. But the duad is air, the triad is water and the tetrad is earth."[2]. In the Sefer Yetzira however, air is associated with the number one, water with the number two, earth with the number three and fire with the number four. [3] The real four elements of the Pythagoreans were also a series of strokes 1, 11, 111, 1111, amounting to ten which were originally numbers and letters.

The key to the complete identification of the philosophy of Pythagoras with that of the Sefer Yetzira as interpreted in this thesis is the Zero. According to the Sefer Yetzira as explained above
בלימה means Zero. Was the Zero a secret known to the Pythagoreans? A solution to this question will be found in the Pythagorean dualism. The "one" in the Pythagorean dualism is the Symbol, I. Contrary to the prevailing opinion, I believe that the Pythagoreans regarded the Zero, 0, as the second element which was called the infinite, indeterminate duality, infinite binary, etc. In a binary system of notation, the Zero is the second Symbol. We know now that even the decimal system of notation originated from the two symbols the one, I, and the Zero, 0. This is in perfect harmony with the Pythagorean formula that all numbers originated from two elements, the limited (the one, 1,) and the unlimited (the Zero, 0). Therefore, all things according to the Pythagoreans originated from two elements One, 1, and the Zero, 0. [4] Since One, 1 is the finite, the Zero, is the true infinite of the Pythagoreans. The One, 1 was considered the Good, for it represents that which exists, but the Zero, was called the evil, for it represents non-existence.     

The Pythagoreans could not have meant by infinite duality the number two, as many writers believe, for as the one is finite, so the number two and every other number must also be finite. Moreover, in a binary system of notation the symbol one, 1 itself becomes two just as in a decimal system of notation the symbol one, 1 itself, becomes ten.

Boeckh {Philolaos, pp. 53, 140, 148) made it clear that the Pythagorean infinity which is identical with infinite duality is not a number at all. See also A. Heinze, Metaphyische Grundlehren, Leipzig, p. 26. [5]

As Leibnitz has represented God's Creation of the Universe out of chaos or nothing, by means of two digits as symbols, so some Pythagoreans also interpreted the one as God and the second element the infinite binary (the Zero, 0) as the visible world. (Plutarch's Morals translated by W. W. Goodwin, vol. Ill, p. 109. Boston 1870).

"The Deity, it is thought by some, was distinguished by the Pythagoreans as absolute unity, from unity conceived." (A History of Greek Philosophy, Dr. E. Zeller, translated by S. F. Alleyne, London 1881, vol. 1. p. 398.)

Such a view was apparently that of the Sefer Yetzira (above p. 59 para. 15) "Understand wisdom and be wise in understanding, that there is but one Master, and there is no second to him." So in
תיקוני זוהר it is said אנת הוא חד ולא בחושבן Thou art one which is different from the one that is counted. So Solomon ibn Gebiroi in כתר מלכות says אתה אחד ולא כאחד בקנוי והמנוי  Thou art one and not as the one that is created and counted.

George Boole inThe Laws of Thought, London 1854, p. 48, also says: "The respective interpretations of the symbols 0 and 1 in the system of Logic are Nothing and Universe."
In ancient times various interpretations were given to the two symbols 1 and 0, as the Platonic antithesis of "being" and "non-being." (Boole, ibid, p. 414,) and Leucippus's "Plenum" and "vacuum," into which all existence was resolved (Boole, ibid, p. 413). The Philosophy and religion of Dualism apparently arose from an interpretation of the symbols one, 1 and zero, 0.

Various views prevailed about the origin of these two symbols. Some believed that the Zero, preceded the One, 1. Perhaps the Chinese cosmogony is based on this view. [6] The author of the Sefer Yetzira and the Pythagoreans believed that the one preceded the zero. Therefore, the zero was second.
The view held by some Kabbalists that the nine Sefiroth or numerals (1-9) have emanated from infinity אין סוף implies that the Zero 0, has preceded the One, 1. But according to the author of the Sefer Yetzira and the Pythagoreans even infinity emanated from the One, 1.
After the invention of the symbols 11, 111, 1111, when the binary system of notation developed into a decimal, the zero was regarded as the fifth symbol and hence the fifth element. The five symbols or elements 1, 11, 111, 1111, 0, were supposed to symbolize the whole cosmos which was believed to be in harmony with a decimal system of notation expressible by these symbols. [7]

The four elements, air, water, earth and fire were also symbolized by ten dots * ** *** **** arranged in a triangular form and the sphere of void encompassing them was symbolized by a circle. Hence the void and the universe were symbolized by 


and apparently was simplified in a

 which according to Boethius, the Neo-Pythagoreans used as a symbol for zero.
The void and the universe may also be symbolized by a circle containing the nine numeral figures 1-9. The nine numerals may be designated by Kabbalistic names as
1 – חכמה, 2-בינה, 3-דעת, 4-חסד, 5- תפארת, 6- גבורה, 7 – נצח, 8 – הוד, 9 - יסוד
and the zero circle embracing them may be designated by אין סוף or כתר מלכות.



About the Hebrew Kabbalistic origin of our numerals see A. J. H. Vincent in Journal de Mathematiques Par Joseph Liouville Paris 1839 pp. 261-280 and in Revue Archaologique 18J5-1845) pp. 601-621.)

According to the Sefer Yetzira the Hebrew alphabet consisting of ten double letters and twelve simple letters, representing the vigesimal and duodecimal systems of notation, still more fully symbolizes the universe.

If we consider every stroke as a separate symbol the zero is the eleventh as 1,1,1,1,1,1,1,1,1,1,0, or the tenth as 1,1,1,1,1,1,1,1,1,0

From a Pythagorean point of view the fifth element "aether" like infinity is only another name for vacuum. [8] Therefore, aether also is logically identical with zero (Com. above p. 30). Now "modern physics following Einstein asserts that . . . since the 'aether' as a substance obstinately evades all our attempts at observing it, and all phenomena occur as if it did not exist, the word 'aether' lacks physical meaning, and therefore aether does not exist" (M. Schlick, Space and Time, p. 12). "Since we are free to use words at pleasure there is no objection to using the word 'aether' in the future to represent the vacuum . . . we must be very cautious, however, not to picture it as matter" (ibid p. 20).
In the above explained system of notation from which our system of notation originated, the principle of position (place value) plays an important role. It is this principle that makes it possible to express all numbers, by only two symbols the One, 1 and the Zero, 0. The principle of position is the "miracle" that makes one, many and many, one. In the Sefer Yetzira (above p. 59 para. 15) the principle of position is indicated b}' the words "The ten digits and zero their end is joined with their beginning, as a flame is attached to the coal." Now if the Pythagorean number philosophy was based on such a system of notation as that on which the philosophy of the Sefer Yetzira is based, the principle of position, (place value) must have been known to the Pythagoreans and must have played an important role in their philosophy. But how did they express it? Did their "harmony" mean the principle of position? [9]

 The Pythagorean philosophy is the greatest enigma of all philosophical systems of antiquity. Various sources such as Egyptian, Indian, Greek, Phoenician, Hebrew, etc., have been advanced as the origin of the Pythagorean philosophy. Many years of study have convinced me that the Pythagorean philosophy is identical with the philosophy of the Sefer Yetzira and both are of Hebrew origin. The philosophy of the Sefer Yetzira apparently emanated from the Hebrew prophetic guild or school as conjectured by Joseph Molitor. That which really was the philosophy of the Sefer Yetzira, the Greeks designated as Pythagorean philosophy and transmitted this to posterity in such a mutilated form that in spite of everything that has been written on the Pythagorean philosophy since Aristotle, it has never yet been really understood. The entire Greek account of Pythagoras and his philosophy is unreliable and most likely is a forgery. However, that may be, I hope I have at least succeeded in removing some obstacles to a better understanding of the Sefer Yetzira and the Pythafrorean philosophy and their relation to each other.

Notes

[1] '"The invention of Signs to represent numbers is doubtless much older than any form of writing" (Chambers Encyclopaedia, 1893, Vol. VII, p. 548). "Numeral characters, were first invented because they were first necessary to mankind." (Th. Astle — The Origin and Progress of Writing, London 1784).

[2] "Die Pythagoreer fuehrten daheralles auf die Zahl und nicht auf die mathematischen Figuren zurueck" (S. A. Byk. Die Vorsokratische Philosophie 1. Leipzig 1876, p. 116).

[3] It is the "central fire" (fiery angels the throne of glory) that is associated in the Sefer Yetzira (above p. 61 para. 21) with the number four or ten which the principle of place value makes a harmonious one (see below about harmony). The harmonious one (zusammengefuegtes Eins) was confounded with the plain one and thus fire came to be regarded as the Pythagorean first material element.

[4] The Chinese Philosophers even actually said that the circle 0 and the line ------- are the first elements from which all writing and everything originated. (Thimus Harmonikale Symbolik Koeln 1876, vol. 1, pp. 79-83).
By the "bounded line" and "unbounded line" from which according to the Pythagoreans everything originated (Diels H. Die Fragmente der Vorsokraliker p. 250) they surely meant the line and the circle the symbols for one and zero.

[5] After having written this supplement I lound that Mr. S. Klyce (Universe 1921 para. 43 f) advances the view that zero and infinity are logically identical.

[6] There was first ot all a period when Nothing existed . . . Grad- ually Nothing took upon itself the form and limitation of Unity, represented by a point at the centre ot a circle" (H. A. Giles, A History of Chinese Lit- erature, New York, 1901, p. 3).

[7] '"Die Weltkugel besteht aus fuenf Koerpern: dies sind innerhalb der Kugel Feuer, Wasser, Erde, Luft und ausserdem fuenftens das Gehaeuse der Kugel selbst." (Nestle, Die Vorsokratiker. Jena 1908, p. 162).

[8] "'Das fuenfte Element ist also nicht aus der fuenfren mathematischen Figur geworden, da dasselbe als Urgrund ganz formlos ist. Deswegen spricht auch Stobaeus von bios vier Elementen, . . . weil das fuenfte Element als reiner Urgrund noch keine Zahl und daher im Kosmos nicht voshanden ist." (S. A. Byk, Die I'orsokratische Philosophic 1. Leipzig 1876, p. 94).
"Infinity is not the affirmation of space but its disappearance" (H. Waldon Carr, The General Principles of Relativity 1920, p. 152).
Perhaps it is more correct to read (above p. 60 para. 16) ותכליתן אין סוף "and their termination is infinity" instead of אין להם סוף "to their aim there is no limit."


[9] '"Das absolute Princip dieser Harmonic sahen die Pythagoraeer in der Monas, sie ist ilinen die nur im Gedanken vorhandene mit sich scibst noch unentzweite Einheit, die das viele zu ihrem Gegensatze hat. In diesem Stad- ium ist sie nur Monas. Zur Harmonic wird sie erst, wenn sie aus sich selbsi ztim Vielen wird." (S. A. Byk, ibid, p. 108).

יום שלישי, 14 בנובמבר 2017

המספר פאי בספר יצירה

הגר"א גילה שהמספר פאי מתחבא במשנה השנייה של ספר יצירה. 
הגר"א כתב בפירושו לספר יצירה: 

"בשלשים ושתים, כמו שמפורש במשנה ב' [בספר יצירה] "עשר ספירות" וכו' "ועשרים ושתים". והם [ה-32] במספר הקו הסובב לאלכסון-עשרה. ונחלק לעשר וכ"ב, לפי שמחלק העשר של האלכסון לג' אמות וז' כפולות. ולשבע - ההיקף הוא כ"ב; ולג' - ההיקף עשר".


כלומר, עיגול שקוטרו 7 הוא בהיקף של  22 (בקירוב(
עיגול שקוטרו 10 הוא בהיקף של  32 (בקירוב(
לפיכך יש התאמה בין היחס של קוטר העיגול להיקפו לבין היחס שבין שבע אותיות (כפולות) לבין 22 אותיות האלף בית, ויש התאמה בין 10 אותיות (אמות וכפולות) לבין 32 נתיבות החכמה, ובין יחס שלש האמות לבין העשר.

יוצא שצורות גיאומטריות מספרים ואותיות הם ביטויים שונים לדבר אחד, כמו שבמכניקת הקוונטים החלקיק והגל הם ביטויים לדבר אחד, וכמו שבן אדם יכול להיות זכר או נקבה.

הגר"א בעצם שואל כאן את עצמו אם המספר של המספרים הוא שרירותי או מקרי, ואם המספר של האותיות הוא שרירותי או מקרי. תשובתו היא שיש הכרח מתמטי שמספר המספרים יהיה עשרה ושמספר האותיות יהיה 22, כי אם היו, לדוגמה, תשעה או אחד עשר מספרים לא היה מתקיים היחס שבין קוטר המעגל להיקפו, ואם מספר האותיות היה, לדוגמה, 21 או 23  לא היה מתקיים היחס שבין קוטר המעגל להיקפו.



יום שני, 3 באוקטובר 2016

הנקודה הקו והמרחב

המרחב מורכב משלושה ממדים: אורך, רוחב ועומק. ממדים אלה צורתם צורת קו, וניתן למדוד אותם באמצעות מספרים. אותו קו שמשמש בתפקיד של אורך יכול לשמש גם בתפקיד של רוחב או עומק. במילים אחרות: שלושת הממדים אינם אלא דבר אחד שיש לו שלושה שמות. כדי לבנות גוף הנדסי דו ממדי או תלת ממדי, כמו ריבוע וקובייה, די לנו בקו, אבל כדי לבנות עיגול אנחנו חייבים להשתמש גם בנקודה, שעליה נעמיד את אחת מרגלי המחוגה. הנקודה מופיעה אמנם בגופים ההנדסיים בעלי הצלעות הישרות, אבל היא מופיעה בהם כתוצאת לוואי של מפגשי הקווים ולא כמרכיב חיוני בבנייה. 


הפיתגוראים ייחסו חשיבות רבה לתפקיד של הנקודה ושל הקו בבריאת העולם. הם הכינו לעצמם מעין לוגו שנקרא טטרקטיס, שבו הם נשבעו. היו בו עשר נקודות מסודרות בארבע שורות, שיצרו צורה של משולש. בשורה הראשונה - נקודה אחת, בשנייה- שתיים, בשלישית - שלוש, וברביעית - ארבע:

*
*   *
*   *   *
*   *   *   *

הפיתגוראים התייחסו אל תשע הנקודות שמתחת לקדקוד הטטרקטיס בתור שלושת הממדים.  
שתי הנקודות ייצגו את האורך, שלוש הנקודות את האורך והרוחב (אורך ורוחב יוצרים שטח)
ארבע הנקודות את האורך הרוחב והעומק (שיוצרים נפח כאשר נקודה אחת תלויה מעל לשלוש הנקודות האחרות). ראוי לציין שהנקודה שבקדקוד הטטרקטיס כבר יוצרת משולש עם שתי הנקודות שמתחתיה, ודי בנקודה זו ביחד עם עוד נקודה כדי לשרטט עיגול.

גם חכמי הקבלה הדגישו את התפקיד המרכזי של הנקודה ושל הקו בבריאת העולם: בספר יצירה מוזכרים ששה כיוונים, שיוצרים את החלל התלת ממדי, ובמרכזם נקודה שמאחדת אותם. לכל קו יש שני כיוונים משלו: "... מעלה ומטה, מזרח ומערב, צפון ודרום... והיכל הקודש מכוון באמצע והוא נושא את כולם" (פרק ד, משנה ד'). כלומר, המרחב מורכב משלושה קווים שיש להם ששה כיוונים, ובמרכזו של המרחב יש נקודה אחת שמאחדת את ששת הכיוונים של שלושת הקווים, שהם, כאמור לעיל, קו אחד.
וכך גם בזוהר: בראשית היא נקודה שנקראת ראשית (דף טו ע''א), שהתפשטה לכל הכיוונים בצורת קו: "ויֹּאמֶר אלֹקִים יקָּווּ המַּיִם וְגו' בְּאֹרַח קַו לְמֶהֱוֵי בְּאֹרַח מֵישָׁר" (דף יח ע''א).





יום ראשון, 18 בספטמבר 2016

השפעת הפיתגוראים על עשר הספירות

קורא בן זמננו המנסה להבין מה הן עשר הספירות הנידונות בספר יצירה [1] מתקשה להבין מה הקשר בין שש הספירות האחרונות המפרטות את הכיוונים האפשריים ("עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום") לבין שתי הספירות הראשונות ("עומק ראשית ועומק אחרית") שנדמה לו שהן עוסקות בזמן, לבין שתי הספירות שלאחריהן שנדמה לו שהן עוסקות במוסר ("עומק טוב ועומק רע"). אבל מי שמכיר את הפיתגוראים מבין שכל עשר הספירות מופיעות בספר יצירה במונחים גיאומטריים:
שש הספירות האחרונות מתייחסות לגוף תלת ממדי, כגון חדר, שיש לו ארבעה קירות תקרה ורצפה.
שתי הראשונות מתייחסות לעיגול שסופו נעוץ בתחילתו [2].
שתי הספירות שלאחריהן מתייחסות למלבן  שמייצג את המספרים הבלתי מוגבלים ולריבוע שמייצג את המספרים המוגבלים.
הזיהוי של הטוב והרע עם הריבוע והמלבן עולה מטבלת הניגודים של המספרים לפי שיטת הפיתגוראים שמביא אריסטו בספרו "מטפיסיקה" (986 א) [3]:
  1. המוגבל ושאינו מוגבל
  2. אי-זוגי וזוגי
  3. אחדות וריבוי
  4. ימין ושמאל
  5. זכר ונקבה
  6. מנוחה ותנועה
  7. ישר ועקום
  8. אור וחושך
  9. טוב ורע
  10. ריבוע ומלבן [4]
בהסברים לעקרונות אלה טענו הפיתגוראים [5]:
שהמוגבל טוב ושאינו מוגבל - רע, שהרי "המוגבל", הזכר, האי זוגי, אינו ניתן לחלוקה לשני מספרים שלמים, ולעומתו "שאינו מוגבל",הנקבה, הזוגי, ניתן לחלוקה שוב ושוב...
=
הערות:
[1]
"עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, עומק ראשי"ת ועומק אחרי"ת, עומק טו"ב ועומק ר"ע, עומק רו"ם ועומק תח"ת, עומק מזר"ח ועומק מער"ב, עומק צפו"ן ועומק דרו"ם" (ספר יצירה, משנה ד)

[2]
"עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד מה אתה סופר" (ספר יצירה, משנה ו).

[3]

[4] על הקשר של אי זוגי לריבוע ושל הזוגי למלבן למדו הפיתגוראים מן העובדה שאם מתחילים את הגנומון מאחד מסיימים בריבוע, אבל אם מתחילים אותו משניים מסיימים במלבן
מקור:

Pythagoras and the Pythagoreans by Charles H. Kahn, 2001
[5]
הפיתגוראים קראו לאחד, בין היתר, בשם אפולו (אל האור, שהיה מזוהה בתרבות היוונית העתיקה עם הטוב) ולשניים הם קראו, בין היתר: חושך ורע.
מקור:
The Secret Teachings Of All Ages, by Manly P. Hall, 1928 pp. 71-72

פרק בשם: "המספרים של פיתגורס - פרפרזה על כתביהם של תיאון מסמירנה, ניקומכוס, פרוקלוס, פורפירי, פלוטרכוס, קלמנט מאלכסנדריה, אריסטו, וברי סמכא קדומים אחרים".

יום חמישי, 28 באפריל 2016

מקוריות והעתקה במספרים

בשפה העברית, כמו גם בשפות אחרות, יש הבחנה בין עשרת המספרים הראשונים לבין כל שאר המספרים. עשרת המספרים הראשונים נחשבים כמספרים מקוריים, ואילו כל שאר המספרים נחשבים כהעתקים שלהם, או כמופעים חוזרים שלהם. לכל אחד מעשרת המספרים הראשונים יש שם עצמאי, ואילו שמות כל שאר המספרים מורכבים משמות עשרת המספרים המקוריים, למעט המאה, האלף, והרבבה. וכך שמו של האחד עשרה מורכב משמו של האחד ומשמו של העשר, ושמו של העשרים וחמש מורכב משמו של החמש ומשמו של העשר.

המספרים אחד ועשר חוזרים לראשונה במספר אחד עשרה, השניים חוזר לראשונה בשנים עשרה... העשר - בעשרים, המאה - במאתיים, האלף - באלפיים.

כלומר, השיטה העשרונית בנויה אל תוך השפה.
משום כך, אולי, מתקבל אצלנו הרושם שלעשר ישנו מעמד מיוחד בקרב המספרים. רושם זה מגיע לשיאו בביטוי המפורסם "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשר" (ספר יצירה, משנה ג). אבל אם לוקחים שורה של נקודות אין כל הבדל בין הנקודה העשירית לזו שלפניה או לזו שלאחריה, כל הנקודות שוות בערכן ושונות במיקומן. וכך גם כאשר מתבוננים בנקודות שמסודרות בצורת עיגול. נכון אמנם שאם מתבוננים במספרים בצורת משולש, דהיינו:

*
*   *
*   *   *
*   *   *   *

העשר הוא הסכום של המספרים שלפני הארבע בתוספת הארבע (1+2+3+4=10), אבל התופעה הזאת איננה מיוחדת רק לו כי גם השש הוא הסכום של המספרים שלפני השלש בתוספת השלש
 (1+2+3=6) וגם השלש הוא הסכום של השניים והמספר שלפניו (1+2=3).



יום שישי, 16 באוקטובר 2015

האחד הוא מקור האותיות, מקור המספרים ומקור היקום

כל אות באלפבית העברי, במה שנקרא "אותיות דפוס", מורכבת משניים עד ארבעה קווים מלבד האות יו"ד והאות ו"ו, שיוצאות מן הכלל, ומורכבות מקו אחד בלבד. האם מדובר בממצא מקרי או שמא שיגרו לנו ממציאי האלפבית העברי "מכתב בבקבוק", מסר חשוב במיוחד, שנועד להישמר עד אחרית הימים?

האות יו"ד מייצגת את הנקודה*. האות וא"ו את הקו. הקו מורכב מנקודות. יוצא שכל האותיות מורכבות מקווים שמורכבים מנקודות. הנקודה והקו בוראות את השטח, את הנפח, ואת [קו] הזמן, שהם ממדים בוראי עולם. הנקודה היא המרכיב הקטן ביותר, שאינו ניתן לחלוקה. היוונים קראו למרכיב הזה בשם א - טום (תרגום לעברית: שאינו ניתן לחלוקה) והפילוסוף היווני, בן המאה החמישית לפנה"ס, דמוקריטוס, הצהיר שהיקום מורכב מאטומים. בדרך כלל מבינים את הצהרתו של דמוקריטוס בהקשר של הפיסיקה, אבל תפיסה זו אפיינה גם את החשיבה המופשטת של הפיתגוראים, שזיהו מספרים עם צורות, והמציאו את הגאומטריה האוקלידית שמוכרת לנו עד היום. הפיתגוראים המירו את הנקודה במספר אחד ואת המספר אחד בנקודה. הקו, על שני קצותיו, היה המספר שניים, המשולש -שלש (כמייצג של השטח) והפירמידה  - ארבע (כמייצגת של הנפח). החיבור של ארבעת המספרים הראשונים ברא את העשר, שנחשב אצל הפיתגוראים למספר מקודש. אצלנו היהודים העשר הוא האות יו"ד, ששמה בא לה מן המילה "יד", כי בשתי הידיים יש לנו עשר אצבעות. אם מסדרים עשר נקודות בשורה, הנקודה הראשונה מימין יכולה לייצג את המספר אחד והאחרונה את העשר, אבל אם סופרים משמאל הנקודה האחרונה (או האות יו"ד) יכולה לייצג את המספר אחד, שכל המספרים האחרים הם תולדה שלו, שהוא המקור לא רק לכל המספרים, אלא גם לכל האותיות, ולכל האטומים שמהם נברא היקום בכל רגע מחדש.  
=
הערות:
* בעמוד ג בספר 'ברייתא מעשה תורה', המיוחס ליהודה הנשיא עם הוספות של הגאון רבי אליהו מווילנה (הגר"א, 1720-1797):


"אות י הוא היסוד לכל האותיות... כי אי אפשר לכתוב שום אות בלא נקודת היוד תחילה. והוא בכל האותיות. והם בו בכוח... ולכן גם מספר עשר יסוד לכל מספר, כי מספר עשר ממקורו יצא..".

**
בשפות לועזיות רבות האות i מורכבת מקו ומנקודה, והיא האות היחידה באותו אלפבית שמורכבת רק מקו אחד, כך שניתן לומר שגם שם עובר אותו רעיון שבו דנתי לעיל.


**
בניסוח אחר: הנקודה מופיעה או כצורה, או כמספר, או כאות, או כחומר, אותה גברת בשינוי אדרת. בלעדיה העולם אינו מתקיים. באגדה על למ"ד ו"ו הצדיקים הנסתרים שבלעדיהם העולם אינו מתקיים בדרך כלל הצדיקים מושכים את תשומת הלב, אך אם הם נסתרים איך יודעים עליהם?
אולי אין המדובר באנשים אלא בנקודות שיכולות להופיע באופנים שונים (בלמ"ד ו"ו אופנים: בספר יצירה מדובר על שלושים ושניים נתיבים, שמהם עשרים ושנים נתיבים של אותיות ועשרה נתיבים של מספרים. לאלה ניתן להוסיף את ארבעת ממדי הצורות - הנקודה, הקו, השטח והנפח). כל נקודה היא נסתרת - לא ניתן לראותה. הנקודה הפיזית היא המחשה גסה שלה.  גם הגימטריה יונקת את משמעותה מן הבסיס המשותף לצורה לאות למספר ולחומר. היוונים לא הפרידו בין גאומטריה למתמטיקה, בין צורות לבין מספרים. המילה 'גימטריה' מצביעה בקרבתה למילה 'גאומטריה' על מה שמאחד את האותיות עם המספרים. 

יום שבת, 31 במאי 2014

שעת אפס


למרות שאפס בא לפני אחד אף אחד לא קורא לו ראשון, חוץ מתלמידי בתי הספר, שבסלנג שלהם השעה שלפני שעת פתיחת בית הספר נקראת שעת אפס. ולפני האפס בא האחד השלילי, אבל גם את זה אף אחד לא לוקח ברצינות, שהרי האחד השלילי הוא הראשון במספרים השליליים.

זאת אולי עוד הוכחה לטובת אלה שמאמינים שהאפס אינו מספר, וביניהם מחבר ספר יצירה, שחי אמנם לפני המצאת האפס, אבל כבר ידע (בפרק א משנה ו): "שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד מה אתה סופר". לעומת המה שאינו ניתן לספירה יש אצלו עשר ספירות בלימה (בלי מה), כנגד עשר אצבעות (כנגד עשרה מספרים), והן בדיוק עשר, לא תשע ולא אחת עשרה, מאחד עד עשר, בלי האפס.

יום שישי, 30 במאי 2014

תמצית חשבון


בחצי השנה שעברה פרסמתי בבלוג זה כשלוש מאות כתבות שעוסקות בהתבוננות במספרים.

התחלתי מהתבוננות בשמות המספרים. אחר כך ניסיתי להיזכר בתורת המספרים שלמדתי אצל יוסף ספרא בסוף שנות השבעים. חקרתי את מקורותיה. התחלתי מספר יצירה, שממנו נהג יוסף ספרא לצטט כמה משפטים. משם התפשט העניין שלי לתורת המספרים אצל היהודים, ובעיקר בתנ"ך ואצל רבי אברהם אבן עזרא. גיליתי שחלקים ניכרים מתורת המספרים שלמדתי אצל יוסף מופיעים אצל הפיתגוראים. בעקבות זאת, התפשט העניין שלי אל תורת המספרים של הפיתגוראים, וגיליתי את הקשר ההדוק שלה לגיאומטריה. לכל אורך הדרך הקפדתי לא להיסחף לנוסטלגיה או להיסטוריה, ולהתמקד בהתבוננות עצמאית במספרים, שהיא בעיניי עיקר הבלוג וההצדקה לקיומו. בדרך אגב אספתי יצירות אמנות ובולים שבהם מופיעים מספרים, מתוך תקווה שאמנים יצליחו להאיר את המספרים מזווית אחרת. לאורך כל הדרך ניסיתי להמחיש את הדברים המופשטים שכתבתי באמצעות צילומים שצילמתי, ובאמצעות איורים שעיבדתי במחשב.     

יום שלישי, 27 במאי 2014

משמעויות של השניים בספר יצירה


שניים מופיע בספר יצירה בכמה וכמה משמעויות:
א. כמספר שמבטא ניגודים כמו הניגוד בין זכר לנקבה (בדומה למשמעותו אצל הפיתגוראים). עשר הספירות מסודרות בחמישה זוגות של ניגודים: עומק ראשית ועומק אחרית וכו'.
ב. בין הניגודים האלה יש יחסים של מלחמה או של השלמה. ההשלמה היא באמצעות
1. זוג:
בשנים עשרה יש ששה זוגות: "שנים לועסים, שנים לועזים, שנים עליצים, שנים עליזים, שנים נועצים, שנים טורפים, שנים ציידים. עשאן כמין מריבה, עשאן כמין מלחמה, גם את זה לעומת זה" (פרק ו משנה ד).
2. ברית: "כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון". (פרק ו משנה ח)], הברית היא בין חמש אצבעות ימין לבין ניגודן: חמש אצבעות שמאל.
אותו מבנה של חמישה זוגות של ניגודים שמופיע בחלוקה של האצבעות ליד ימין ויד שמאל מופיע גם בחלוקת עשר הספירות, וגם בחלוקה (המסורתית, כי חלוקת המצוות לחמש חמש בכל לוח אינה מתוארת במקרא) של עשר הדברות לשני לוחות הברית, כאשר הברית אחת, הלוחות שניים, ועל כל לוח כתובות חמש מצוות.
כמו על מנת להזכיר לנו את הדמיון בין לוחות הברית לבין אצבעות הידיים מופיעה בפרשת הלוחות אצבע אלוהים: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה, כְּכַלּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים (שמות לא, יח).
ג. כמספר סודר - יום שני, וכן :"שאדון יחיד הוא ואין שני לו" (פרק א, משנה ו).
ד. כהכפלה (דגש באותיות בגד כפרת):

"ומתנהגות בשתי לשונות ב"ב ג"ג ד"ד כ"כ פ"פ ר"ר ת"ת, רך וקשה, גבור וחלש, כפולות שהן תמורות..." (פרק ד משנה ב).

יום שני, 26 במאי 2014

משמעויות של האחד בספר יצירה

אחד מופיע בספר יצירה כמספר שמבטא אחדות, מקוריות, ייחודיות, שלמות. 
המשנה האחרונה בספר יצירה מייחסת את חיבורו לאברהם אבינו, שהוא העברי הראשון, העברי מספר אחד, שממנו נבראו כל העברים האחרים, כמו שכל המספרים נבראים מן האחד.

בפרק א משנה ו נכתב: "עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד מה אתה סופר" וההסבר לכך שנעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן הוא שהן מהות אחת, מהות של האחד, שנתפסת בהכרה האנושית כריבוי. מדובר בשלם שאין לו חלקים ואין בו ניגודים. אלה מתחילים במספר שנים. כיוון שכך אין לאחד, ואין באחד, התחלה וסוף. להכרה האנושית בלתי אפשרי לדמות מצב כזה של שלמות, ולכן אומרים שלכאורה יש באחד סוף והתחלה חבויים, עובריים, בלתי נפרדים, שנעוצים זה בזה, וכאשר האחד בורא מתוכו את השניים ניתן לראות כל אחד מהם בנפרד. שהרי אם מותחים נקודה,שהיא אחת, עד שנעשה ממנה קו, "היא" מקבלת שני קצוות. וכך גם במעגל - אין התחלה ואין סוף. לכן דימו הפיתגוראים את האחד לעיגול, שנקרא בפיהם בשם מונאדה. מכאן גם אורבורוס, הדימוי של האלכימאים לנחש שבולע את זנבו, שמצויר תמיד בצורת מעגל.

בפרק ו משנה ז נכתב: "אחד על גבי שלש, ושלש על גבי שבעה, ושבעה על גבי שנים עשר, וכולן אדוקים זה בזה". כאן מופיע האחד כמהות שאיננה ניתנת לספירה, שהרי אילו היה נספר היו לנו 23 אותיות, כי:
1+3+7+12=23
גם 22 האותיות, טוען מחבר ספר יצירה, הן מהות אחת שההכרה האנושית איננה בנויה לקלוט אותה כאחת:
"צופה וממר ועושה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד, וסימן לדבר כ"ב חפצים וגוף אחד". (פרק ב, משנה טו).

מספרים בספר יצירה

במקביל לאחד (האחד) שאינו נספר יש אחד שנספר, והוא אל"ף באותיות, והוא יום ראשון בשבוע, והוא היחידה שמרכיבה כל מספר. המספר שלוש מורכב משלוש יחידות, שבנויות כמעין מאזניים. הראשונה והשלישית שואפות להטות את כף המאזניים כל אחת לכיוון שלה, והאמצעית, לשון המאזנים, אם היא מצטרפת לאחד הצדדים, היא מטה את הכף לטובתו, כי היא יוצרת שתי קבוצות שבאחת יש שתי יחידות  ובשנייה נותרת יחידה אחת:  "שלש אמות אמ"ש, יסודן כף זכות וכף חובה, ולשון חק מכריע בנתיים" (פרק א משנה ד).
אותו מבנה חוזר על עצמו במספר שבע: אלא שהפעם במקום יחידות יש לפנינו שלוש קבוצות. בשתיים מהן יש בכל אחת שלש יחידות, ובשלישית יש יחידה אחת, שאם היא מצטרפת לאחת הקבוצות היא מכריעה את כף המאזנים לטובתה, כי 1+3=4 ו 4 גדול מ-3.
אותו מבנה חוזר על עצמו ב-12 שמורכב מארבע קבוצות שבכל אחת מהן יש שלש יחידות, וכל שתים מהן מנוגדות זו לזו, וכולן כפופות לאחד שאינו נספר: "שלשה - אחד אחד לבדו עומד. שבעה - חלוקים: שלש מול שלש, ואחד מכריע ביניהם. י"ב - עומדים במלחמה: שלשה אוהבים שלשה שונאים, שלשה מחיים, שלשה ממתים, ואל מלך נאמן מושל בכולן ממעון קדשו" (פרק ו משנה ו). 

הספר המספרים והספירות

אחדים ממפרשי ספר יצירה מפרשים את המילה ספירות כמספרים. כך הראב"ע בספר "יסוד מספר" אומר שהעשירי הוא תחילת מספר העשרות וסוף המספרים, "כאשר מפורש בספר יצירה, כי ככה מספר האצבעות". בספר יצירה מספר האצבעות מתייחס למספר הספירות, כך שמשתמע שהראב"ע מזהה ספירות כמספרים. פינסקר, שמפרש את הראב"ע באותו ספר, מוסיף בהערה: "בפירושו לתורה בפרשת שמות... כתב [הראב"ע]: ומדרך אחרת הם (המספרים) עשר ספירות בלימה".
כך גם לדעת רבי משה קורדוברו, בספר פרדס רמונים א' א':
"ולשון הספירות הוא לשון מספר שישפוט בהם המספר ואף אם הם בלי מה. והעד על זה שמם שהם ספירות לשון מספר כדפירשנו. ולהכריח שהם מספר ושמספרם י' אמר מספר י' אצבעות."
לחיזוק פירוש זה ניתן להישען גם על הניסוח המופיע במשנה הראשונה בספר יצירה לפיו האל חקק את עולמו "בשלשה ספרים בספר ספר וספור". המכנה המשותף לארבע המלים האחרונות במשפט זה משותף גם למילה מספר.
חיזוק נוסף לגרסה זו הוא שהמילה הַסְּפָר (האמצעית בביטוי "ספר ספר וסיפור" מופיעה במשמעות של ספירה בדברי הימים ב (ב, טז): "וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל-הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת". וכך גם מסביר מילה זו גזניוס בלקסיקון שלו למלים המקראיות.
אחרים מפרשים את המילה ספירות כהשפעות רוחניות, בלא כל קשר למספרים.

כך או כך מספרים מופיעים בספר יצירה כמעט בכל משנה, והם מופיעים בו במשמעויות מסוימות. הם סופרים את מספר הנתיבות, את מספר האותיות, את מספר הספירות, ויש להם תכונות מסוימות. ועל כך בהמשך.