יום שני, 3 בפברואר 2014

תרומת תורת המספרים לאפליית נשים



וירג'יל, המשורר הרומי בן המאה הראשונה לפנה"ס, כתב שאלוהים מתענג על המספרים האי זוגיים (אנאיד, ספר שביעי, שורה 75). הוא כתב זאת, ככל הנראה, בהשפעת הפיתגוראים. הפיתגוראים האמינו שהאי זוגי הוא זכרי, טוב, בר מזל ושטוף אור, ואילו הזוגי נקבי, אפל, חסר מזל ורע [1]. וכל זאת בגלל שכשמוסיפים אי זוגי לזוגי מקבלים אי זוגי, ובגלל ששני זוגיים לא יכולים לעולם להזדווג ולהוליד אי זוגי, בעוד חיבור של שני אי זוגיים תמיד מוליד מספר שהוא זוגי.
האמונה הזאת ודאי לא תרמה לשיפור מעמד האישה באלפיים וחמש מאות השנים שחלפו מאז. כיום אנחנו יודעים שהפיתגוראים לא הכירו את האפס, הוא נתגלה רק למעלה מאלף שנים אחרי פיתגורס. לו ידעו יכלו לומר שכל מספר אי זוגי מתחלק לשני חלקים שווים בתוספת אחד. לדוגמה, 31 מתחלק לשתי קבוצות של 15 ועוד אחד. ואם יש בו, ב-35, 15 מימין ו-15 משמאל... יש לו אחד במרכז. וכמו שלאי זוגי יש אחד במרכז כך יש לזוגי אפס במרכז; ואפס הוא לא סתם אחד, הוא הסתם שהוליד את האחד, הוא האבא של האחד, בשפה של השוביניסטים, אבל הוא האימא של האחד בשפה של האמת.
הערה:
אם אצל הפיתגוראים הזוגי נחות מהאי זוגי מדוע העשר, שהוא מספר זוגי, קדוש לפיתגוראים, ומדוע הארבע, שהוא מספר זוגי,  שמכיל את העשר שבטטרקטיס, חשוב כל כך? 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה