בכל שלושה מספרים טבעיים האמצעי גדול
באחד משכנו האחד, וקטן באחד משכנו האחר. מכאן הבינו שהאמצעי ערכו מחצית ממחברת
השכנים. פחות שמו לב לכך שאם ניקח חמישיית מספרים טבעיים סמוכים
45678
האמצעי ערכו מחצית מחיבור השכנים
5+7=12
אבל גם מחצית מחיבור הרחוקים
4+8=12
ואם ניקח שביעיית מספרים טבעיים סמוכים
כלשהי
11, 12, 13, 14, 15, 16, 17
מחברת
השכנים:
13+15=28; 28= 2.14
אבל גם
12+16=28; 28= 2.14
וגם
11+17=28; 28= 2.14
ואם ניקח תשיעיית מספרים טבעיים סמוכים
כלשהי ... וכן הלאה
=
שלושת המספרים הראשונים
שמהם ניתן ללמוד על היחס שבין האמצעי לבין הגדול ממנו והקטן ממנו הם שלושת המספרים
הראשונים, אבל הרחבה של החוק ניתן לראות בתשעת המספרים הראשונים (שעליהם מבוססים
כל המספרים האחרים), כאשר האחד הוא הקטן ביותר, תשע הגדול ביותר והחמש אמצעי
123456789
ספר יצירה מחלק את בריאת העולם לשלושה
חלקים: "...בשלשה ספרים בספר ספר וספור".
על בסיס הכתוב לעיל ניתן לפרש גם שהאחד
והתשע הם הגבול, אזורי הסְפָר
כל התשעה הם כמו דפים שכרוכים בספר
והספור הוא המסע מן הקטן אל הגדול, ומן
הגדול אל הקטן, המרוץ מן האחד אל התשע, והשיבה מן התשע אל האחד (בשפת ספר יצירה:
"רצוא ושוב").
בדרך כלל אנחנו רגילים לראות את המספרים
כמעין עולם מתפשט, שנע מן האחד אל האין סוף, מן הקטן אל הגדול, אבל במספרים ראוי
תמיד להסתכל על כל תופעה לפחות משני צדדים, שהרי מול החיבור נברא החיסור, ומול
הכפל החילוק, ואחרי שהאנושות הבינה היטב את ארבע הפעולות היסודיות האלה, ונתקלה
בפעולת ההעלאה בריבוע, לא רחק היום עד שאיזה רופא שיניים:) גילה את הוצאת השורש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה