יום רביעי, 11 בדצמבר 2013

שמות המספרים בעברית תואמים ברובם לשמות המספרים באכדית




להלן ממצאים מן המילון האכדי:

šinā  - שנים
šalāš-שלוש
erbē- ארבע, ūm erbe - יום רביעי, erbēšeret - ארבע עשרה
ḫamiš- חמש
šediš- שש, šūš - שישים, šeššeret - שש עשרה, ūm šešše - יום שישי. שש בכתב יתדות: שתי שלשות בשתי שורות
sebē - שבע (קירבה מעניינת לאנגלית seven)
בכתב יתדות שתי שלשות ועוד אחד בשלש שורות.
samānē- שמונה samānšer - שמונה עשרה,  samānā- שמונים
tešē - תשע
ešer- עשר (ašru - מקום!)
meʾat- מאה
šapattu - יום שבת, בא ממילה שמשמעותה לַשֶבֶת
mīnu- מספר (הצליל של מילה זו דומה למינוי, מנייה, למנות).
lā mīnu - לא ניתן למנייה, לאין מספר.

השפה האכדית נקראת על שם עיר הבירה שלהם אכד שדומה דמיון מפתיע למילה העברית אחד. אכד מוזכרת פעם אחת בתנ"ך: "ותהי ראשית ממלכתו (של נמרוד) בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער" (בראשית י, י).


מדרשי השמות של שמות המספרים (שנים- שונה, שמונה- שמן וכן הלאה) מעידים על יכולת ההמצאה של הדרשנים, אבל, ככלל, שמות המספרים הם בבחינת מלים מיובאות, שאולי יש להן מובן הולם באכדית, אבל לדוברי עברית הן בבחינת מילים אטומות.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה