האפס אין תוכנו כברו (בר היא מילה נרדפת
לחוץ, חיצוניות). הוא אחד, אבל לא רואים שהוא אחד, כי הוא אינו נראה. הוא קבוצה
ריקה, קופסה ריקה, שאין בה תוכן. שמו אפס, לא אחד.
השניים הוא אחד, יש רק מספר אחד
שנקרא בשם שניים, אבל הוא קבוצה שמכילה שתי יחידות. תוכו שניים וברו אחד. זה הבסיס
למימרה אחד בפה ואחד בלב, ולמטבע הלשון דו פרצופי.
האחד הוא המספר היחיד שתוכו
כברו. הוא אחד, שמו אחד, תוכנו אחד.
מבחינה זו דומה לו המגן דוד, שמורכב
מששה משולשים פנימיים וששה משולשים חיצוניים שחופפים להם, כך שאם מקפלים אותם הם
נעלמים, ונשאר מן המגן דוד משושה, שמכיל רק את המשולשים הפנימיים. רמז לעניין זה
בפסוק שש כנפיים לאחד (ישעיהו ו, ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה