יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

אפס כצורה תלת ממדית


כשאז'ן יונסקו כתב את המחזה "העתיד טמון בביצים", בשנת 1951, אינני מאמין שהוא חשב על האפס, אבל כמו שאנחנו מתרגמים צורות למספרים, אנחנו גם מתרגמים זמן למספרים. הכל מתחיל באפס, שהוא אחד, ובגלל שהוא אחד אנחנו יכולים לדמות את האחד וליצור אותו. והאחד יכול לראות את עצמו במראה, ואז יש כבר עוד אחד. האחד הראשון קורא לעצמו ראשון ולזה שבמראה שני, אבל גם זה שבמראה יכול לראות את עצמו ראשון ואת זה שמחוץ למראה כשני - וככה כבר יש לנו את מושג הארבע.
דלגנו על השלוש, שהוא הצאצא של האחד הפרדי ושל השנים הזוגי, והצאצאים הם העתיד, כי, כאמור, העתיד טמון בביצים.

את התנועה קדימה במספרים, את הפלוס אחד, אנחנו מתרגמים למחר, את הפלוס שניים למחרתיים. את התנועה לאחור, את המינוס אחד, אנחנו מתרגמים לאתמול, ואת המינוס שניים לשלשום, שמקור שמו במילה שלש. בתנ"ך מדברים על וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד לעומת אחרית הימים.

ועל אותו עיקרון יש לנו את השבוע שעבר ואת השבוע הבא, את החודש שעבר ואת החודש הבא, שיבוא בעוד חודש, את השנה שעברה עם קללותיה ואת השנה שתבוא עלינו לטובה עם ברכותיה, ואת השלג של השנה שעברה שהוא בארמית השלג דאשתקד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה