כשלמדתי את
תורת המספרים אצל יוסף ספרא שמתי לב שיש לי התנגדות להקשיב במשך שעות לדיונים
בנושא זה, וכך גם לרוב האנשים שהיו אז סביבי. בנוסף, אינני זוכר כמעט דבר ממה
שנאמר שם, זולת כמה ביטויים חריגים כמו בית ומרכז, עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה,
עץ המספרים וכיוצא באלה. אחרי שהקשבתי ביוטיוב
לשיעור מספר 8 בקורס "מבוא להיסטוריה עולמית" (8.3.11) הבנתי שאין לי מה
להאשים את עצמי בחוסר מוטיבציה, או את יוסף ספרא בריצה מהירה מדי בחומר, כיוון
שמדובר בסך הכל בכשל אבולוציוני טבעי. המוח האנושי פיתח במשך מאות אלפי שנים
יכולות זכירה מדהימות של פריטי מידע בוטאני, זואולוגי, גיאוגרפי וחברתי שבהם
תלויות היו ההישרדות של הפרט ושל המין. המצאת המידע המתמטי המונוטוני, הכולל
לדוגמה רשומות מסים או רישומי בעלות על קרקעות, אפשרה אמנם את הקמת הערים וממלכות,
אבל היא איננה תואמת את התכנות הביולוגי של המוח, והוא מגיב אליה בדרך כלל ברתיעה,
בחשש, או בבעתה.
ההסבר הזה
תופס אולי גם לגבי ההתפתחות המאוחרת של תורת המספרים יחסית להתפתחותן של יכולות
כמו שירה, ריקוד, מוסיקה, ציור וסיפור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה