משפט שלמה בראי תורת המספרים

הפילוסופים הראשונים ביוון העתיקה עסקו באופן נמרץ ביותר בניסיונות לברר מהו האחד, האם הוא מספר, מה משמעות אחדותו, במה מתבטאת אחדותו של מספר, מה הקשר בין אחדותו של האחד לבין אחדותם של המספרים האחרים, האם האחד זוגי או אי זוגי או שניהם. שאלות מעין אלה היו ככל הנראה משותפות גם לתרבויות אחרות, אך הביטוי להן היה לעתים מיתולוגי, או אגדתי. על רקע זה מעניין להתבונן בסיפור המקראי על משפט שלמה המלך (– מלכים א' ג', טז-כח) כניסיון לברר מהו האחד. התשובה המשתמעת מן הסיפור היא שהאחד אינו ניתן לחלוקה, אם יחולק ימות. באחדותו - חיותו.

הנה קטע מהסיפור:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ; הִיא אִמּוֹ.