התשעה משתחווים לאפס

תשעת המספרים הראשונים הם מאותו סוג, על אותה רמה, אבל האפס הוא משהו אחר, מרמה אחרת. כל אחד מתשעת המספרים האלה נקרא על שם מרחקו מן האפס, אבל האפס אינו רחוק מעצמו. כל אחד מהתשעה הוא נברא אבל האפס בורא אותם, ומאחר שהאפס הוא אחד הוא בורא אותם בצלמו כדמותו.

במקום האפס ניתן היה לשים גם את העשר שאף הוא תופעה מסוג אחר, ואף הוא שייך לרמה אחרת. הוא מתחיל את העשרות, והוא יוצר מתשע היחידות קבוצה אחת. הוא דומה יותר לאפס מאשר ליחידות, וכשם שהאחד נובע מן האפס, כך העשר נובע מן התשע. העשר הוא האחד (הראשון) בעשרות, ולפניו אין עשירייה אחרת, כמו שהאחד הוא הראשון ביחידות ולפניו אין יחידה אחרת.

הפיתגוראים המחישו את ההתבוננות שלהם במספרים באמצעות אבנים קטנות שאותן סידרו בצורות גיאומטריות. הסידור החשוב ביותר מבחינתם היה הסידור של עשרת המספרים הראשונים בצורת משולש בעל ארבע שורות שנקרא טטרקטיס. בצילום אנו רואים תשע נקודות על ההיקף של המשולש ואחת במרכז. אם מתייחסים לנקודה שבמרכז כאל אפס, או כאל עשר, נדמה שהיחידות שמסביב משתחוות לה. מה שמזכיר את חלום האלומות של יוסף, למרות ששם מדובר על 10, שמשתחווים לאחד, ולא על 9.

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:  שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.  (בראשית לז ה-ז).

לפי סיפור מקראי זה יוסף מופיע במרכז כחריג, כיוצא דופן, כמשהו מרמה אחרת, כתוספת ל-10, ואולי מכאן שמו - יוסף.