רצוא ושוב

הביטוי רָצוֹא וָשׁוֹב מקורו בחזון המרכבה של הנביא יחזקאל:

 "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (יחזקאל א, יד)

פירוש מצודת דוד: "לא עמדו במקום אחד, כי אם היו רצים ממקום למקום, וחזרו למקומם במהירות רב, כברק הזה המבריק ומתכנס מהר, ומעט תשיגנו הראות".

ומיחזקאל התגלגל הביטוי "רצוא ושוב" לספר יצירה (משנה ו): "עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ ודברו בהן ברצוא ושוב..."

ורס"ג מסביר בפירושו לספר יצירה ב"כוזרי" (מאמר רביעי סעיף כה):

חוֹזֵר הַגַּלְגַּל פָּנִים וְאָחוֹר, אֵין בְּטוֹבָה לְמַעְלָה מֵעֹנֶג וְאֵין בְּרָעָה לְמַטָּה מִנֶּגַע, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאוֹתִיּוֹת אֶמֶשׁ וְאָשָׁם, וְעֹנֶג וָנֶגַע אַחַת הֵן, וְאֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הַהַקְדָּמָה וְהָאִחוּר, כְּמוֹ שֶׁהַזְּרִיחָה וְהַשְּׁקִיעָה לַגַּלְגַּל אֶחָד בְּחֻקּוֹ, וּבְחֻקֵּנוּ אֲנַחְנוּ – רָצוֹא וָשׁוֹב.

ומכל אלה ניתן להבין ש"דברים שנראים מכאן (מה'רצוא') לא נראים משם" (מה'ושוב') וכך: 

אם מתבוננים בעשרת המספרים הראשונים כשהם פרושים בצורת עשר נקודות

.  .  .   .  .  .  .  .  .  .

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10

10  9  8  7  6  5  4  3  2  1

אם 1 מימין 10 משמאל,  ולהפך: אם 10 מימין 1 משמאל. כלומר: הנקודה הראשונה היא גם האחרונה, והאחרונה היא גם ראשונה. קל יותר לראות את המראה הזה בנקודות ולא במספרים, כי לגבי מספרים יש לנו הרגל שלפיו אנו סופרים רק בכיוון אחד, משמאל לימין.

אם מתבוננים בתשעת המספרים הראשונים בצורת תשע נקודות

. . . . . . . . .

אם 1 מימין 9 משמאל,  ולהפך: אם 9 מימין 1 משמאל. כלומר: אחד הוא תשע ותשע הוא אחד.

אם מתבוננים בשמונת המספרים הראשונים בצורת שמונה נקודות

.........

אם 1 מימין 8 משמאל,  ולהפך אם 8 מימין 1 משמאל. כלומר: אחד הוא שמונה ושמונה הוא אחד.

וכן הלאה. מסקנה: כל מספר יכול להיות כל מספר, תלוי איך סופרים.