יום שבת, 4 בינואר 2014

כמה הקבלות יהודיות לתורת המספרים של הפיתגוראים



א. לפי התנ"ך האור ואדם הראשון, כמו האחד אצל הפיתגוראים, נבראו יש מאין. אחרי האור נבראו החושך וההבדל של החושך מן האור; אחרי אדם נבראה חווה. החושך (שהוא העדר אור), וחווה, שנבראה מצלעו של אדם נבראו יש מיש. אותה משמעות יש לשנים אצל הפיתגוראים, שהוא מספר נקבי מספר של חושך, ומספר של הבדלה.


ב. בספר בראשית (א, כז) מסופר על בריאת האדם בצלמו ובדמותו של האל, שהוא אחד. בתורת המספרים של הפיתגוראים מדובר על בריאת המספרים בצלמו ובדמותו של האחד. כאן וכאן מדובר על מקור אחד שהוא אמת, ולו חיקויים רבים שהם אשליה. אם הפיתגוראים קראו את הפסוק שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד (דברים ו, ד) הם בטח הדגישו בקריאתם את האחד, ואם הם קראו את שם האל בן ארבע האותיות הם בטח הבליטו את ערכן המספרי: עשר, חמש, שש, חמש.

ג. כמו שבתורת המספרים של הפיתגוראים יש לאחד מעמד מיוחד והוא המקור לכל המספרים האחרים, כך במסורת היהודית האות יו"ד "היא ראש לכל האותיות, שלא תמצא אות בעולם שלא תהיה יסודה יו"ד" (רמ"ק בפירושו לספר יצירה וכן גם הרב בן ציון בר עמי באתר האינטרנט שלו: [יו"ד] כוללת את הכל, וכל האותיות מורכבות ממנה ויונקות מתוכה). וכמו שבתורת המספרים של הפיתגוראים האחד הוא נקודה בלי מקום, כך גם היו"ד אצל המקובלים (הרב בן ציון בר עמי, שם).

ד. כמו שבתורת המספרים של הפיתגוראים המספרים מתחלקים לזוגיים ולאי זוגיים כך גם 12 האותיות הפשוטות שנזכרות בספר יצירה "הם ששה זכרים וששה נקבות" (רמ"ק בפירושו לספר יצירה משנה ה). אצל הפיתגוראים המספר חמש נחשב למספר של נישואין כי הוא תוצאה של חיבור בין המספר הזוגי הראשון (2) למספר הפרדי הראשון (3). רעיון דומה עומד מאחורי הספירה העממית של המספרים מאפס עד תשע: אפס, אחד, שנים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע - האפס האחד והשנים בלשון זכר, והשאר בלשון נקבה.

ה. רויכלין בספרו  de arte cabalisticaטען שתורת פיתגורס התבססה על תורת הקבלה. בין דוגמאותיו לטענה זו: הטטרגרמטון (שם האל בן 4 האותיות) השפיע על הטטרקטיס של הפיתגוראים [1] ועשר הספירות השפיעו על הדקאד, העשר של הפיתגוראים [2].

ו. הקבלה נחשבה לתורת סוד שאסור ללמדה למי שאינו שייך לחבורת הלומדים, וכך גם תורת הפיתגוראים.

ז.הרעיון בדבר המוסיקה של הכוכבים מופיע גם אצל הפיתגוראים וגם בתנ"ך: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב לח, ז). אצל המלבי"ם (1879-1809) בפירושו לפסוק זה הקשר בין שתי התרבויות בולט במיוחד:
"דרך המלכים שבעת שמניחים אבן פינה ליסד בית מקדש מלך, יעמידו שרים ומנגנים לנגן ולהריע תרועה גדולה, על פי זה מצייר שבעת ירה אבן פינת הארץ רננו כל כוכבי בקר, וכל בני אלוהים הריעו, וזה הציור של הכוח המושך שיש לכל הכוכבים זה את זה ואל כדור הארץ, שערך מיתרי הכוח המושך הזה ויחוסו שווה עם ערך הקולות אשר בחכמת המוזיקה, וזה מראה הערך התבוני והייחוס והשיווי שיש בין הארץ ויתר הכדורים, שכל זה מורה על רוב החכמה וההשגחה".  

ח. בתרבות בת ימינו המספר מייצג משהו בעולם, אצל הפיתגוראים ואצל המקובלים מה שהוא מן העולם מייצג את המספר.


נדמה לי שגם משל המערה של אפלטון - שמדבר על חיי האשליה של האנושות שמחליפה את צל הדברים בדברים  - מושפע מן הרעיון הפיתגוראי שרק לאחד יש ממשות, בעוד שאר המספרים שחוזרים עליו אינם אלא השתקפויות או צללים שלו. זו גם המחשה להשפעת הפיתגוראים על אפלטון.

ט. העולם נברא במספר, כך לפי האסכולה של הפיתגוראים וכך גם בתנ"ך: 
ישעיה מ, כו            שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם...
תהילים יט, ב            הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ
בזוהר תרומה (קסא, א) דכד ברא קוב"ה עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא

איוב לח, ה            מִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו
לפיכך, יש בה בתורת המספרים מעין הבטחה שהיא מובילה להבנה טובה יותר של העולם.
=
[1] on the art of the kabbalah, 1983,  by Martin and Sarah Goodman p. 157
[2] Johannes Reuchlin: Kabbalah, Pythagorean Philosophy and Modern Scholarship by Moshe Idel

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה