אורבורוס

התבוננות בתרגילי החשבון הפשוטים ביותר (אחד ועוד אחד שווה איקס; ארבע לחלק לשניים שווה איקס) מביאה אותנו במגע עם הלא ידוע שמסומן על ידי המתמטיקאים באות X.

כשלמדתי את תורת המספרים אצל יוסף ספרא הוא הבחין בין הלא-ידוע-הניתן-לידיעה לבין הלא-ידוע-שאינו-ניתן-לידיעה. כשבן סירא מציע לך: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" (בבלי, חגיגה, יג, א) -הכוונה היא ככל הנראה ללא-ידוע-שאינו-ניתן-לידיעה.
כשמחפשים את המספר האחרון או את המספר הגדול ביותר נדמה שמדובר על  הלא-ידוע-שאינו-ניתן-לידיעה, כי לכל תוצאה שלא תביא ניתן להוסיף אחד שיהיה אחרון (שם זמני) או הגדול ביותר (שם זמני). אבל אם סופרים לאחור, מן המספר הגדול ביותר לכיוון המספר הקטן ביותר - המספר האחרון יהיה אחד. ואם נתבונן בשברים המספר הגדול ביותר, האחרון המוחלט... יהיה אחד. 

על עיגול, כמו על כל קו,  יש אינסוף נקודות, כי, כידוע, בין כל שתי נקודות ניתן למצוא עוד נקודה אחת. אם נוציא נקודה אחת מן העיגול, נוכל לקרוא למקום הריק שבו היא הייתה בשם אפס. מימינו יש 1, משמאלו- 1 וביניהן אינסוף נקודות. ולא משנה אם נתבונן בהן עם כיוון השעון, או אם נתבונן בהן נגד כיוון השעון - סופן 1. האחד שהוצאנו מהעיגול ברא את השניים שלצדו בגלל שהוציא את עצמו מהספירה. לפני שזה קרה כל אחד משני האחדים שמרכיבים את השניים יכול היה להיות כל מספר. 

הפועל לברוא שורשו ב.ר.א. לברא משמעותו במקרא לפנות שטח מן הצמחייה שעליו, להפוך אותו לאפס, על מנת שניתן יהיה להתחיל משהו מחדש, כגון: לבנות על השטח בית. כך גם מאפסים את שעון המטבח כדי שניתן יהיה למדוד את זמן הבישול של המנה הבאה. מנקודת מבט זו הפסוק הראשון בתנ"ך מדבר על איפוס השמים והארץ, כדי שניתן יהיה ליצור את העולם. 

על עיגול כל נקודה יכולה להיות אחרונה, הסוף של האינסוף. אם נוציא את הנקודות שמרכיבות את הטבעת, אחת אחרי השנייה, הטבעת תלך ותיעלם כמו אורבורוס.  

העיגול הוא קו שסופו נעוץ בתחילתו, כמו שזנבו של האורבורוס נעוץ בפיו. אבל תופעה זו אינה מיוחדת לו - היא מאפיינת גם את כל המצולעים. 

***
הצילום צולם בבית הקברות פייר לשז בפריז בידי 
(cc) 
Leo Reynolds
http://www.flickr.com/photos/lwr/3065398817/